אמא אחת, שלושה גוזלים, שלוש בדיקות דם (מהוריד), צום, גשם מבול. מה את היית עושה?

תמונה עדי לאתר

תמונה עדי לאתר

 

עדי לזר

מנחת הורים, נשואה ואמא לתאומות בנות 5 ובן 4

 

הבוקר שלוש דקירות בזרועות קטנות, בוורידים דקיקים, תשע מבחנות דם יילקחו, ואני המבוגר האחראי היחיד בשטח.

דבר ראשון נכנסתי להיסטריה. בפנים, עמוק בלב, ידעתי שזה עלול להסתיים בבכי (שלהם), פחד (שלהם) ועצבים (שלי). דבר שני, הרגעתי את עצמי והזכרתי לעצמי כל הזמן: הכנה, הכלה, הרגעה. (מעתה נקרא להם הה”ה).

הכנה– מעתה ועד סיום הפרוצדורה אסביר להם מה הולך לקרות. ידעתי שוודאות מרגיעה ומאפשרת להם להתכונן לכל מה שמגיע, לא רציתי שיהיו להם הפתעות בבוקר שכזה.

הכלה– אמפתיה לפחד, לכאב. הכלת כל התחושות שיכולות להתעורר בהם. אין לי מה להתעצבן ולכעוס אם ינסו להזיז את היד או אפילו לברוח מהחדר. ידעתי, מניסיון, שבכי זה מדבק ויכול להיות שאם אחד מהם יתחיל לבכות- זה ידבק! זכרתי שחשוב להכיל גם את עצמי ולזכור שבכי זה ביטוי לרגשות הכי לגיטימיים שיש לילדים בני 5 שדוקרים אותם.

הרגעה– אחרי שהכנתי והכלתי, ידעתי שחשוב לשמור על רוגע. בטון דיבור שלי, בתנועות הגוף. ידעתי שלשדר רוגע ייתן להם ביטחון ותחושת נועם וירגיע גם אותי.
מה שנקרא fake it till you make it…

אז את הקפה הראשון שתיתי בשלוקים גדולים ושקטים (לא יפה להתענג על קפה כשהם בצום) והערתי אותם.
דבר ראשון שהם עושים בבוקר זה לרוץ למטבח לאכול קורנפלקס עם חלב. הסברתי ברוגע ובנועם שהם צריכים להיות בצום עד אחרי הבדיקה. אחרי שהבינו אותי בצורה בוגרת מאוד, החלו ליילל שרעבים, חייבים רק אקטימל קטן וזהו. הסברתי (מזכירה לכם- הה”ה) שאקטימל לא נכלל ברשימת הדברים שמותר להכניס לפה בצום. בעצם הסברתי שמעתה ועד סיום הבדיקה הם יכולים לשתות רק מים. התארגנות הבוקר עברה מהר (ככה זה כשלא אוכלים בבוקר- אולי אתחיל לאמץ את זה?). תוך כדי שמעתי מידי פעם “אני רעבה” ו”אפשר רק דניאלה/מצה עם שוקולד/עוגיה? אבל החלטתי להכיל, להרגיע וזה עבד!

את הנסיעה העברנו בשיחה, הסברתי להם מה הולך לקרות, שאלתי אותם מה הם מרגישים וסיפרו לי מנעד רגשות כמו: מתרגשים, מפחדים, רעבים, והרבה התכווננות עם מילים כמו: אמיצים ומתגברים. כששמעתי משפט כמו “אני לא אבכה בכלל!” הסברתי להם שמותר לבכות, כשכואב בוכים וזה בסדר. אני אהיה שם לחבק אותם.
כשנכנסנו למעלית רוני אמרה לי “בעצם אני לא רוצה ואני לא אעשה בדיקת דם היום!”
עניתי לה “בסדר, רק תכנסי, תשבי איתנו ונדבר על זה אחר כך” (הה”ה- זוכרים?)

הראשונה שנכנסה לבדיקה היתה גילי, ישבה על הברכיים שלי, מפוחדת ומכווצת. קפואה ממש. לחשתי לה באוזן מילות עידוד, חיבקתי אותה חזק חזק. כשהבדיקה הסתיימה היא הזדקפה בגאווה. לחיים אדומות וחיוך מאוזן לאוזן תמיד יפים על הילדה האמיצה שלי.
השנייה שנכנסה היתה רוני, להפתעתי אפילו לא הזכירה את הצהרת הכוונות שלה במעלית. פשוט קמה והתיישבה. כשראתה את המחט החלה לבכות וניסתה למשוך את ידה. הבנתי אותה כל כך, חיבקתי אותה ולחשתי לה שאני גאה בה, היא מתגברת והיא חזקה.
השלישי שנכנס היה איתי, גיבור על, שהתיישב ומייד החל לבכות. הוא פחד כל הבוקר וכעת זה התפרץ. חיבקתי אותו חזק, ניגבתי את הדמעות, אמרתי לו אני יודעת שהוא מפחד, אני מבינה את החשש. נעבור את זה יחד, לחשתי לו שהוא אמיץ, שהוא ילד חזק ומתגבר על הפחד. כל כך התרכזתי בו שלא שמתי לב שהוא כבר אחרי, נרגע מייד, חיבק אותי ויצא לאחיות שלו- גאה וחזק.
הרופאה המדהימה סיימה את תפקידה, הסתכלה עלי ואמרה לי “איזו אמיצה שבאת לבד עם שלושתם” וזהו, זה השלים לי את כל הבוקר המפחיד והנפלא הזה יחד.
ידעתי שכל אחד מאתנו התגבר על הפחד שלו.

את הקפה השני של הבוקר שתיתי כשהתיישבנו בבית קפה מתחת למרפאה, ואכלנו קרואסונים עם שוקולד, סיפרתי להם שגם אני חששתי מהבוקר הזה, אבל דיברתי לעצמי והצלחתי להאמין בעצמי ובהם שהכל יהיה בסדר. הם הקשיבו בשקיקה ואמרו לי שאני אמיצה וחזקה.
אחר כך עשינו סבב עידוד, כל אחד מהגוזלים היפים שלי אמר מילה טובה לכולם וגם לעצמו.
הסתכלתי עליהם וידעתי שסיימנו שיעור חשוב עכשיו. שיעור שכולל הכנה, הכלה, הרגעה והרבה הרבה עידוד.
תנסו גם, בדיקת דם לשלושה ילדים (עם אמא אחת)- מומלץ!

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.