יום הזיכרון שלי

סמדר לאתר

סמדר לאתר

סמדר נתן

נעים להכיר….
אני סמדר.
אמא לשלושה מקסימים אחד בן 8 ושניים בני שלוש עוד שבועיים.
אני אם יחידנית, לא מבחירה. התאלמנתי לפני כשנה וחצי (על זה אפשר לקרוא במקומות אחרים…) ומסתבר שהחיים ממשיכים והם חזקים יותר מהכול !
אני אוהבת לכתוב, זה מרפא, משחרר, מפנה המון מקום בראש ובנפש במיוחד כשהחיים מלאי התרחשויות שרודפות אחת אחרי השנייה. אני כותבת על כל מיני דברים ובניהם הורות, גידול ילדים, התמודדות עם זוג תאומים, התמודדות עם תאום שנולד עם בקע סרעפתי, הריצה אחרי הזמן ובעצם כל מה שאני חווה בחיי היום יום (וזה המון…).
זו אני, מקווה שתהינו, תקראו, תזדהו ותצאו עם תובנות.
שיהיה שבוע נפלא מלא הפתעות

מאז ומתמיד יום הזיכרון היה יום מסקרן ומושך בעיני. ביום זה התעצמו החיבור למדינה, הכרת התודה לאנשים שמסרו את חייהם בכדי שאוכל לחיות כאן, ההרהורים על עוד כמה, עד מתי ועוד המון שאלות קיומיות שעולות בעקבות היום הזה.

בעלי היה בן למשפחה שכולה. אחיו, אלחנן נתן ז”ל, תמיד היה שם. בימי זיכרון, בימי האזכרה ובימים “רגילים”. כל הזמן מספרים סיפורים, מעלים זיכרונות ומתרפקים על העבר. הילדים במשפחה גדלים לתוך כל אלו בטבעיות וכבר מגיל צעיר מכירים ויודעים הכל.
לפני 4 שנים ביום הזיכרון כשכל המשפחה עלתה לבית העלמין, כמו בכל יום זיכרון, אני לא הייתי איתם. אני הלכתי לבית החולים לעבור החזרה של זוג עוברים קטנים ומיוחדים. האמת, שכבר הייתי מיואשת…הייתה לנו החלטה שאם הפעם זה לא מצליח אז לא, תודה לאל יש לנו בן מקסים אחד ועם זה ננצח.
כולם היו בטקס בבית העלמין ואני שכבתי לי בבית החולים, לבד, מאמינה-לא מאמינה שזה יצליח. בוכה על היום הקשה הזה, על המשפחה, על הניסיונות, על חוסר הוודאות, על הגורל האכזר שמצד אחד לוקח ילדים ומצד שני מנסה ליצור חיים חדשים. זה היה יום קשה מאוד.
לשמחתנו הטיפול הצליח. הצליח מעבר למצופה… והתבשרנו על הריון תאומים. איזה אושר גדול זה היה. למרות ההיריון המאתגר, הבעיות והקשיים הרבים שעברנו היינו מאושרים !

וכך ב כח’ בכסליו (9.12.2012), נר שני של חנוכה, ביום האזכרה של אחיו של בעלי נולדו לנו זוג תאומים. העצב נמהל בשמחה, הרגשות היו מעורבים. היום בו האח הגדול נפל הוא יום קשה מנשוא וכואב ביותר מתערבב פתאום עם לידה של שתי נשמות קטנות וטהורות שבאו לעולם למטרה מסוימת (שאנחנו עוד לא ממש יודעים ומבינים…), שתי נשמות שכל כך ציפינו וקיווינו להן. הכל היה כל כך מעורב ומעורבב.

מאז יום הזיכרון הפך עבורי לעוד, התעצם. הקטיעה של חיים צעירים ויפים שהתערבבו עם יצירה, בריאה והמשכיות. יום מעורב שכולל בתוכו עצב, שמחה, סוף והתחלה. יום מורכב שכזה…

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.