לא לטוס לחו”ל עם התאומים, אלא אם ממש חייבים!

חודש יוני 2015. שנינו עומדים במטבח האחורי במטוס בדרך לאיטליה.

כל אחד מאיתנו נושא במנשא את אחת הטרוריסטיות שלנו ומקפץ, לוחש “ששש ששש” ומתפלל ליושב במרומים (שאמור להיות קצת יותר קרוב עכשיו): “הלוואי שתרדמו הלוואי שתרדמו הלוואי שתרדמו”. מטוס קטן, מעבר אחד, בדיוק מגישים ארוחה אז הדיילות מזיזות אותנו מצד לצד כדי להוציא עגלות של אוכל. מכיוון ששנינו עבדנו במטוסים (אני הייתי דיילת, הוא מאבטח, כן אני יודעת אנחנו קלישאה) ברור לנו כמה אנחנו תקועים לצוות עכשיו בין הרגליים, אך מכיון שהאופציה השניה היא לשבת כשדאע”ש ובן לאדן יושבות עלינו צורחות ומטפסות על הנוסעים שיושבים איתנו בשורה, אנחנו תקועים פה במטבח, שולחים מבטים מתנצלים לדיילות ומסתכלים זה לזה בעיניים ביאוש.

מה חשבנו לעצמנו. הו היהירות.

לנסוע איתם לחו”ל או לא? זו השאלה

בימים אלה כמו כל עם ישראל אתם כבר עם המחשבות על חופשת הקיץ עם הילדים, ובמקרה של הורים לתאומים ההתלבטות לא פשוטה –  חופשה בחו”ל או בארץ. המחיר יוצא ברוב המקרים אותו הדבר כך שצריך לקחת בחשבון שבחו”ל יש את עניין הטיסה כתוספת לעסק ואת העובדה שאי אפשר לחתוך הביתה אם לא כיף 🙂

כשאנחנו נסענו הילדות בנות שנה וארבעה חודשים (גיל כרונולוגי, הן נולדו פגות כך שמבחינה התפתחותית הן היו בנות שנה, שזה השלב המדהים בו מתחילים לזחול על כל דבר ולא מסוגלים להיות בידיים בשקט). גיסי גר באיטליה עם אשתו והבנות ובכל קיץ אנחנו נוסעים אליהם לביקור. שנה לפני לא נסענו כי הבנות בדיוק השתחררו הביתה מהפגייה אז בקיץ הזה אמרנו – יאללה. הן ילדות טובות. אנחנו אמיצים. טיסה של ארבע שעות מה כבר יכול להיות. אז כן, אנחנו הורים לתאומות. אז מה, לא מגיע לנו לנסוע לחו”ל? לנסוע בלעדיהן – מורכב. על מי תפיל שתי ילדות לשבוע, אמנם יש לנו הורים נהדרים אבל למה להעניש אותם? אז ניסע איתן. קנינו שני כרטיסים כי אין לנו כסף לקנות ארבעה והתאבדנו על זה.

וזו אכן הייתה התאבדות. מגבוני כלורופורם לילדים לטיסות. מממ הנה רעיון לסטארטאפ.

טו מייק א לונג סטורי שורט אספר שנסענו לשבוע. היה סיוט בטיסה הלוך. באיטליה רוב הזמן היה ממש בסדר. שזה תיאור נפלא ועונה על הציפיות לחופשה בחו”ל שחסכנו אליה 1000 שקל בחודש במשך חצי שנה. את רוב החופשה בילינו בלהרדים אותן כדי שנוכל להתלחש בשקט איזה כיף באיטליה בזמן שהן ישנות. כל יום בשבע בערב שמנו אותן לישון בלולי קמפינג בחדר במלון (שלא היה אפשר לפתוח בו את המזוודה כי זה היה חדר קטן במלון שהיו בו שני לולי קמפינג!!), שכבנו בשקט בחושך במיטה וחיכינו שיירדמו כדי לראות סרט באייפד. בMUTE כמובן. כמה רומנטי. לקראת הסוף ירדן חלתה ממש והלחיצה אותנו בטירוף, מזל שהבאנו אנטיביוטיקה וביום הטיסה הביתה התחלנו לתת לה אותה מה שאפשר לה כמובן להתאושש ולחדש כוחות כדי לעשות לנו טרור בטיסה חזרה. זו ללא ספק הפעם האחרונה בעשור הקרוב שניסע לחו”ל עם הילדים. זה אומנם פוטוגני להחריד אבל יש לי כמה רעיונות טובים יותר לגבי מה לעשות עם הכסף שלי.

בשנתיים שאחרי שינינו טקטיקה – חופשה משפחתית בארץ, כזו שמחנים את האוטו ביום חמישי ונכנסים אליו שוב רק במוצאי שבת. את הפינוק של חופשות לחו”ל שמרנו לעצמנו – לפעמים יחד ולפעמים בנפרד כל אחד עם החברים שלו. החופשות בכנרת היו חלום וגם החופשות בחו”ל.

אבל כדי להביא לי אותה בהפוכה, אחרי שהקפדתי להמנע מלטוס עם הילדים, יש לי בעוד חודש טיסה של 10 שעות עם עצירה באמצע, עם שלושה ילדים ואמא שלי שבאה לעזור. ככה זה כשעוברים לגור בחו”ל, יש מחיר שצריך לשלם.

אחלו לי בהצלחה, אני אצטרך את זה!

שלכם

קרן     

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.