מי יהיו הגיבורים? מכתב לילדי

אריאלה תמונה לאתר

אריאלה תמונה לאתר

אריאלה גויכמן גארבר

מורה לאנגלית ומתרגמת, חוקרת את תחום תולדות האופנה בבלוג Timeless Hemlines: Fashion & History
בעלת הבלוג “אמהות על רגל אחת: אמהות ונכות” בסלונה, ואמא לתאומים אליס ואדם

ילדים יקרים, נולדתם בשנה שעברה והפכתם אותי ואת אבא בן רגע למבוגרים מפוחדים. אבל גם לאחראיים, ולא רק על המזון הביגוד והאושר הכללי שלכם, אלא גם על הפיכת עולמכם למשהו שיש בו טיפת היגיון. נכון, אתם עוד לא ממש מדברים ולכן עוד לא שאלתם אותי על אלוהים או על פחד מפני מחבלים (למזלי אתם יותר טרודים כרגע בפירוק הצעצועים החדשים שלכם וזריקתם לכיוון הקיר), אבל היום הזה לא רחוק. והיום- יום הזיכרון לשואה ולגבורה- הוא יום שגם בגילי הקצת יותר בוגר, גורם לי לעצור ולחפש מבוגר אחראי שינסך קצת הגיון בכל המחשבות.

 

ומה אוכל לספר לכם על היום הזה כשכבר תגדלו ותעמדו בצפירה או תקשיבו לסיפורה של אנה פרנק בשעת הסיפור בגן?
כשאני הייתי ילדה, לשואה היהודית היו פנים. במקרה שלי- גם לגבורת הלוחמים היהודים בצבאות הזרים היו פנים. לוחם גיבור כזה היה סבא שלי- סבא רבא שלכם: זלמן מילמן- קצין תעופה בצבא האדום שהוטס מעל גרמניה ואוסטריה בזמן המלחמה. בשנים שלאחר המלחמה סבא השתתף במלחמת קוריאה, ולפי סיפוריה של אמי בשנת 62 הוא אף הוקפץ לשלושה ימים בקובה כדי “לבדוק תקלה טכנית קלה….”

לצערי הרב, לא הספקתי לשמוע את כל הסיפורים האלה מפי סבא, שנפטר כשהייתי רק בת שמונה. אני זכיתי רק לרמזים של האיש שסבא היה לפני שהממשל הסובייטי הסכים לתת לו ולסבתא לעזוב לישראל והם השתקעו בדירת שיכון קטנה בצפון. אני זוכרת את עצמי יושבת על הספה הגדולה בסלון של סבא וסבתא בזמן שסבא מתכופף ושורך את נעליי, ולפתע מבחינה בנמק על כתפו. פחדתי מפיסת העור המקומטת שעמדה בניגוד כל-כך גמור לפנים הקורנות והחיוך החם, ובכל פעם ששאלתי ברעד “דדושקה (“סבא’לה” ברוסית) מה זה?” פניו היו מרצינות והוא רק היה אומר “תאונה”. כי איך מספרים לילדה בת חמש על שריפה במטוס שכמעט גבתה את חייו.

אני לא ראיתי את הקצין הסובייטי מעוטר המדליות, אך סיפורו חי איתי בדמות סבא שטייל איתי בשכונה בגופייה ושלייקס, סבא שהכין לי אומלטים בכל בוקר במהלך החופשות כשביקרתי אותו ואת סבתא. סבא שעסק באובססיביות בתיקונים בבית וששלח אותי לחדר כשהייתי מתחצפת. רק שנים לאחר מכן, כשהוא וגם סבתא הלכו לעולמם ומהבוידעם שלהם נשלף ארגז מלא במדליות של הצבא הסובייטי ומכתבים מצהיבים מהביטוח הלאומי הנושאים את הכיתוב “קצבה לגיבור לוחמה בנאצים”; רק אז התחלתי להסתקרן ולנדנד לאמא שתספר לי כל מה שהיא יודעת. כך החלו לצוף  הסיפורים על הימים בהם למד באקדמיה לטיס ביחד עם סטודנט נוסף שענה לשם- ג’מאל עבד על נאצר, ועל משפחתו הענייה שסירבה להתפנות מהעיירה הקטנה שלהם באוקראינה מתוך מחשבה נאיבית להחריד שהנאצים לא ירצו מהם כלום כי אין מה לגנוב מהם.

 

כמו רוב בני דורי, גם אני זכיתי להכיר את השואה והגבורה דרך פנים מחייכות, אוהבות וגם כואבות- פנים אמיתיות. מי מאיתנו לא הכיר את השכנה הזקנה עם המספר המקועקע או את המוכר במכולת ששתק קצת יותר מדי? לברי- מזל שכמותי היו פיסות היסטוריה חיות שחיבקו אותנו ושיחקו איתנו. אבל מה יהיה לכם ילדים אהובים שלי? כבר בשנים האחרונות הפכו טקסי יום השואה לנטל פסיכולוגי על המתבגרים בבתי-הספר, ופסיכולוגים חינוכיים מסבירים מדי שנה לאמצעי התקשורת עד כמה הטקסים האלה קשים לבני הנוער שאינם יכולים בשום צורה להתחבר לחוויה טראומתית שכזו.

דור הניצולים הולך ונעלם מאתנו, והאמת הכואבת היא שבעוד כמה שנים לא יהיו עוד עדויות חיות לסיפורי הזוועה, ההישרדות וגם הגבורה. לכם ילדי המתוקים לא יהיו פנים אמיתיות לחבר לסיפורים. לכן, כל מה שאני יכולה להבטיח לכם הוא שאני ואבא נעשה כמיטב יכולתנו להראות לכם תמונות, להקריא מכתבים וגם ללמדכם אודות תוצאותיהן הנוראיות של שנאה, דמגוגיה והיסחפות קיצונית. אנחנו נספר לכם על סבא שלי וגם על סבא של אבא, שהתנדב מטעם הצבא הבריטי להילחם נגד שלטון העריצות של הגנרל פרנקו בספרד, וזכה על כך לאות הוקרה חתום על ידי המלכה- זה שניצב אצלנו על המדף ליד המחשב.

אבל האם כל זה עדיין ייתפס בעיניכם רק כמיתוס או איזה סיפור עצוב? האם כשישאלו אתכם יום אחד בבית הספר מה משמעות היום הזה בעיניכם, תענו שזה משהו רע שעשו פעם ליהודים ושצריך לעמוד בצפירה? סתם עוד יום בלוח השנה העברי בו מצפים מכם להיות עצובים.
אני ואבא, וגם “גראנדמה” ו”גראנדפה” ו”בבושקה” נספר לכם שאתם נצר לאנשים אמיצים שנלחמו, לנשים אמיצות שסירבו לגווע ברעב בימי מצור או לברוח מהבליץ, וגם לאנשים חזקים שנפלו קורבן לגורל אכזר יותר רק בשל דתם ומבלי שאיימו על איש מימיהם. אבל בלי פנים מאחורי הסיפור, איך תדעו שהכל אמיתי? איך תרגישו שהכל באמת התרחש? מי יהיו הגיבורים שלכם?

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.