חצי הכוס המלאה

אז אחרי הפוסט המלנכולי משהו של שבוע שעבר, ולאור השבוע החיובי שעבר עלינו ועל הבנות, החלטתי לכתוב הפעם פוסט אופטימי. נתחיל מזה שהשבוע, הלכנו למשרד הפנים ורשמנו את הבנות שלנו באופן רשמי. את השמות שלהן ידענו מתחילת ההריון, ובבטן כבר ידעתי מי זאת מי, אבל לאור הדרמה שליוותה את לידתן החלטנו לעבור את השבועיים הראשונים בשלום ואז לרשום אותן. מכיוון שהלביאות שלנו היו אלופות ועברו שבועיים ראשונים טובים (טפו טפו טפו, חמסה חמסה, בן פורת יוסף) ניגשנו לעמדת הרישום בגאווה ורשמנו את הבנות שלנו. גדלי קיבלה את השם ארבל וקטני את השם ירדן. אנחנו הורים לשתי בנות… ארבל וירדן איתן. רשמתי לכל אחת על האינקובטור שלה את שמה, וחלק מהאחיות אפילו משתמשות בשמות שלהן, שזה הרבה יותר נעים מהשם שיש להן על המדבקות – כהן 1 וכהן 2. זה מה שקורה שמתעצלים לעדכן את הנישואים במשרד הפנים ויולדים מוקדם מהמצופה – הבנות קיבלו את שם המשפחה המקורי שלי ואת המספרים 1 ו-2. מקסים.

אז כמו שציינתי, השבוע שחלף, עם ההשמנה של הקטנטנות שעברו את משקל הלידה שלהן והמדדים הטובים סך הכל, והחיים שלנו שנכנסים לאט לשיגרה ומתייצבים… כל אלה גרמו לי להתרכז בצדדים הטובים של המצב שנכנסתי אליו. שלא תבינו לא נכון – הייתי נותנת הכל כדי שהבנות ישארו בבטן עוד 20 שבועות וייוולדו לתוך החיים שלנו בריאות ושמנמנות, אבל, אם כבר התכנסנו פה, בטיפול נמרץ פגים, אז מה נשב ונבכה?

אז כמו שנאמר בהגדת פסח המתקרבת מעבר לפינה – “כמה מעלות טובות למקום עלינו”:

יתרון ראשון – הריון קצר. אף על פי שההריון שלי לא היה נוראי, להריון של חצי שנה יש כמה יתרונות לא מבוטלים. אומנם לא נחסך ממני השליש הראשון על שלל בחילותיו, צרבותיו, ושאר מרעין בישין אבל נחסך ממני שלב הפילים הידוע – השליש השלישי בהריון תאומים, השלב שבו נשים רבות מספרות שהיה להן הרבה יותר קשה להתנהל כרגיל. בהריון תאומים מעלים כ-20 ק”ג, אני הספקתי לעלות “רק” עשרה וכמעט הכל כבר נעלם ממני, שלושה שבועות אחרי הלידה, בזכות ההריון הקצר. סליחה על השטחיות אבל אני מודה שהייתי מאד מוטרדת מהמאבק במשקל אחרי הלידה כיון שעמוד שדרה הוא לא הצד החזק שלי, במיוחד כשיש מולי עוגת שוקולד, וספורט רחוק מלהיות תחביב, צפיתי מאבק קשה במשקל שבנותיי היקרות חסכו ממני…. מתחשבות לא?

יתרון שני – לידה קלה – בזמן ההריון צפיתי באדיקות ב”בייבי בום” וחיכיתי ללידה המתקרבת. לא היה לי ספק שאקח אפידורל – אני לא מהקשוחות – אך ללא ספק היה חשש קל איך אוציא מהתעלה הקטנה הזאת שתי פעוטות במשקל שני ק”ג לפחות. הבנות, שוב, בהתחשבות אינסופית באימן האוהבת, החליטו בשבילי ש720 גר’ זה בהחלט הגודל המקסימלי שאוציא מחלציי בהריון הזה. כמה לחיצות טובות וארבל הייתה בחוץ. ירדן, 650 גר’ של מתיקות הייתה כל כך קטנה שהיא יצאה לרוחב. כן כן מה שאתם שומעים. לידה קלה לכל הדעות, חבל רק שכל השאר מסביבה היה לא קל בכלל … אבל נישאר בחצי הכוס המלאה.

יתרון שלישי – חופשת לידה ארוכה. תודות לח”כ אורלי לוי נחקק ב2012 חוק שיולדת שתינוקה מאושפז יותר משבועיים, יוצאת לחופשת לידה מרגע הלידה, כל עוד הילד מאושפז (עד 20 שבועות), ועם שחרורו מתחילה חופשת הלידה מחדש. זאת כדי למנוע מצב אבסורדי שקרה עד לא מזמן שנשים שילדו בשבועות מוקדמים כמוני מסיימות את חופשת הלידה שלהן כשהילד יוצא מבית החולים הביתה… תודות לחוק הגאוני הזה צפויה לי חופשת לידה של 37 שבועות – מתוכן 20 בבית החולים עם הבנות ולאחר מכן 17 שבועות עם הבנות בבית. אין תלונות.

יתרון רביעי – המשפחה והחברים מעריכים אותנו, מפנקים אותנו ומוותרים לנו… מכיון שאנחנו מבלים הרבה בבית החולים אך מקפידים לצאת להתאוורר לפגוש חברים ומשפחה, יוצא שתמיד כשאנחנו מגיעים לאיזה ארוחה או מפגש אנחנו בדיוק חוזרים מהבנות או יוצאים קצת מוקדם מהמפגש החברתי כדי ללכת לראות אותן, לפעמים כי צריך ללכת להכין להם אוכל, או למהר להגיע לפני החלפת משמרת של האחיות שבה אנחנו צריכים לצאת מהפגייה. בקיצור בגלל המגבלות שלנו ומכיון שביקור אצל הבנות הוא תמיד מעל הכל, הרבה פעמים אנחנו זוכים להערכה על כך שלמרות העייפות ולמרות המגבלות טרחנו והגענו. זה כיף ונעים שמבינים את הקושי שלנו, לפעמים אנחנו נאלצים לבטל מפגש זה או אחר בגלל הבנות (בדיוק כמו הורים רגילים) ותמיד מקבלים זאת בהבנה. בכלל, ב22 יום האחרונים אנחנו מוקפים באהבה מהחברים, המשפחה, העבודה… כולם דואגים להתקשר, לשלוח סמס, להתפלל בשבילנו, לבשל לנו, להזמין עוזרת, ועוד הרבה הטבות שעושות לנו חיים קלים. לא יודעת איך היינו עוברים את התקופה הזאת בלי התמיכה שאנחנו מקבלים… ובעיתות משבר מחמם את הלב לדעת כמה אוהבים אותך ודואגים לך.

יתרון חמישי ואחרון להיום (כי זה כבר מתחיל להיות מוגזם) – שדרוג עצום לזוגיות.

אסף ואני קצת יותר מארבע שנים ביחד ולא כל הזמן שלנו ביחד היה פשוט ורגוע. השנה וחצי האחרונות היו מעולות, לפני חצי שנה התחתנו וגם ההריון קרב ביננו מאד. אבל מה שעברנו ב22 יום האחרונים הוא טירונות לזוגיות. אנחנו מבלים המון המון זמן ביחד ואני מוצאת שאנחנו עוברים את כל המבחנים שהסיטואציה ההזויה אליה נזרקנו מזמנת לנו, בהצלחה יתרה. מההתחלה הדרמטית שדרשה מאיתנו לתמוך זה בזה תוך כדי שכל אחד מאיתנו חווה שבר גדול בעצמו, דרך החיזוק ההדדי בעליות והמורדות של הבנות, מחלוקות על אופן הנגיעה והטיפול בבנות, מחלוקות על מערכת היחסים עם האחיות, תפקוד בתנאי עייפות, לחץ, עצבות גדולה והורמונליות מתפרצת מהצד שלי… כל אלה קירבו ביננו לרמת אינטימיות שלא ידעתי שקיימת. אנחנו חברים טובים יותר, אוהבים טובים יותר, הורים טובים יותר. אם יש משהו טוב אחד שיצא לי מהסיטואציה הדי גרועה הזאת זה הגילוי מחדש כמה מוצלחת עבורי היתה הבחירה באסף, וכמה טוב שלמרות המהמורות שהיו לנו בעבר, נלחמנו על הלהיות ביחד. הוא משלים אותי בנקודות החלשות שלי והוא אבא מדהים לבנות שלי.

אני מפסיקה פה עם מניין היתרונות, כי בטח יהיה מי שיזדעזע מההתרפקות שלי על הדברים הטובים שהביאה עימם הדרמה שבה אני חיה. אז לאותו מזדעזע אלמוני אענה כבר מראש – אני לא רואה דרך אחרת להתמודד עם החיים שלי כרגע. אם אשב ואבכה על מר גורלי אני לא אהיה מספיק איתנה כדי לחזק את הגורות שלי. ואם לא אדע להעריך את הדברים הקטנים אגיע אליהן כל יום בפגייה מרוקנת מאנרגיות. אני עדיין מסתכלת בערגה על כל בטן הריונית שצצה מולי ברחוב או בפייסבוק ומקנאה שלא יכולתי לסחוב את ההריון הזה עוד ולהוציא את הבנות שלי מכלל סכנה. ושום שמחה עדיין לא שלמה, כי הבנות שלי באינקובטור ומישהי אחרת מטפלת בהן בזמן שאני נהנית מארוחה במסעדה, או לוגמת כוס יין או צוחקת עם חברים. והייתי מוותרת על כל המתנות הללו בשביל לדעת שבסוף המסע הזה הן יהיו בסדר. אבל אף אחד לא יכול לתת לי את הביטחון הזה, אז בינתיים נהנה ממה שיש…

הבנות מתחילות היום שבוע 28… שיהיה לנו שבוע חזק, יציב ובריא….

קרן

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.