“ראיתי את הלבבות הקטנים פועמים על המסך ונרגעתי. החלום מתגשם” שלי ממשיכה במסע להיריון התאומים הנכסף

בחדר חשוך וקטנטן בבית חולים אסותא נכחו אנוכי, ד”ר המלאך השומר שלי, 2 אחיות והיהלומים שלי שנצצו על מסך האולטראסאונד השחור.

נרגשת ונפעמת, עם עיניים לחות ורגליים פסוקות, חווה את הרגע הזה עם אנשים זרים, שבוהים במתרחש וספק אם באמת מעניין אותם או שהם סופרים את הדקות לסיום המשמרת. אחת מהן בכלל שיחקה בפלאפון שלה.

אני מנסה להתרכז ומתפללת כמו כל פעם, שהפעם זה יהיה הטיפול האחרון. כי לא משנה כמה חזקה אני מגיעה לטיפולים, ברגע שנשמע ה”לא” הנוראי הזה מבעד לשפורפרת הטלפון, אין שום חוזק בעולם הזה שימנע ממני ליפול שוב לאותו דכאון מוכר, הוא אף פעם לא מפספס רגע של עצב בחיי.

בתחושות טובות יצאתי מהסצינה הנוראית שנקראת “החזרה”- החזרת העוברים המופרים אל תוך גופי רווי ההורמונים. ומכאן הכל תלוי בי בגופי ובבוראי.

 

שלושה ימי מנוחה וזוג תאומים אחד

3 ימי מנוחה, כך הונחתי אחרי כל החזרה. 3 ימים של מתח, חרדה, חלומות, סיוטים ומחשבות אין סוף.

שבועיים מיום ההחזרה מבצעים בדיקת דם על מנת לגלות אם יש הריון או לא. האם הצלחתי? האם איכזבתי? האם עניתי על הציפיות?

יש רגעים בחיים שלנו שנחרטים לנו וזכורים לנו כאילו קרו אתמול, אשתף אתכם באחד מהרגעים הללו…

שבועיים אחרי ההחזרה השקמתי קום והלכתי לעשות בדיקת דם ומשם ישר לעבודה. כמו בכל בוקר, ענדתי את פרצוף ה”פוקר-פייס” שלי וניכנסתי למשרד כאילו כלום. כל כמה דקות ניכנסתי לאתר של קופת החולים לראות אם הגיעו כבר התוצאות של הבדיקות. כפתור ה”רענן עמוד” הרגיש מאד מבוקש באותו בוקר. ובאחת הפעמים פתאום הופיעה השורה “התקבלו תוצאות בדיקת מעבדה חדשות”, הלב התחיל לדפוק מהר, הפה התייבש לי ומערבולות בבטן התחילו להתערבב. קראתי פרק תהילים לחיזוק ואמרתי לבוראי שאקבל באהבה כל מה שהוא יחליט שנכון לי.

נתתי מרפק קטן לחברתי שישבה לצידי ויחד הקלקנו על השורה, נפתח חלון ולרגע לא הבנתי מה רואות עיניי. חברתי מחכה לתגובתי תוהה מה אומר המספר שמופיע על המסך? האם הוא אומר שאני הולכת לבכות כמו כל פעם או לשמוח? לתגובה שהיתה לי היא לא ציפתה כי גם בכיתי וגם שמחתי.

רצתי החוצה אל גרם המדרגות כדי לא לעשות סצינה במשרד ובכיתי מאושר

בכיתי כל כך הרבה בכל התהליך הזה, אך הפעם הבכי היה שונה, הוא בא ממקום אחר, ממקום של הקלה, בכי שהוריד ממני טון של דאגות ועוד טון של דכאון ועוד טון של אכזבה וטון של מרמור וכעס, וטון של לחץ וחרדה. כל המשקל הזה היה על הכתפיים הצנומות שלי.

פשוט נשמתי לראשונה מזה הרבה זמן, נשימה טובה מאווררת כזאת של זהו הצלחתי! עשיתי את זה! הגשמתי את החלום שלי! יש!

ידעתי שיהיו לי תאומים, אפילו ידעתי איך הם יראו. הייתי חולמת עליהם בלילות ורואה אותם 2 שובבים בן ובת מתולתלים ומתוקים, וכל כך מוחשיים. זה אחד הדברים שגרם לי אף פעם לא לאבד תקווה.

המשימה הבאה שלי היתה קשה מאד עבורי, מאחר ואני כל כך גרועה בלשקר ולהסתיר. המשימה: איך לשמור בסוד את הפלא שמתחולל לי בבטן? איך להיכנס עכשיו למשרד כאילו כלום לא קרה עכשיו. כל היום הייתי בהיי, ריחפתי באוויר וזרחתי כמו מארקר צהוב זוהר.

 

 

איכשהו צלחתי את היום במשרד, אבל איך אצליח לשמור את הסוד הזה במשך 3 חודשים??? מי קבע את החוק הדבילי הזה?! כמובן שלא החזקתי מעמד וסיפרתי לכל המשפחה. האמת שגם לא הצלחתי להסתיר את החיוך הזחוח שלי, ככה שהם היו עולים עלי בטוח. לחברים הצלחתי להחזיק חודשיים, ואני בטוחה שחלק מהם כבר עלו עלי עוד קודם.

בשבוע 8 להריון, ניגשתי לבצע בדיקת אולטראסאונד שגרתית לבדיקת דופק העובר. שם התבשרנו לשמוע שמדובר ב2 דפקים קטנים ומתוקים ב-2 שקי הריון נפרדים עם 2 שליות נפרדות. ראיתי את הלבבות הקטנים פועמים על המסך ונרגעתי. החלום מתגשם!

הרבעון הראשון של ההריון עבר ממש בקלות, קצת בחילות וצרבות ובעיקר תיאבון בריא.

בטור הבא אספק לכם קצת אקשן. רמז דק…הריון בסיכון. רמז עבה…לא בטוח שאחד העוברים שרד.

 

לא הספקתם לקרוא את תחילת הדרך של שלי? לחצו על הלינק>> הטור של שלי לייבל

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.