הפרדה במסגרות – כן או לא??

0 355
שאלת הנפרדות בתאומים, ולא רק בתאומים זהים כמו הבנות שלנו, מטרידה לא מעט את כל ההורים לתאומים, וכן גם אותי. בהמשך אכתוב על דרכים שלמדתי ליצור נפרדות בבית, אך לאחרונה עם ההתבגרות של הבנות אני מוטרדת משאלת ההפרדה במסגרות – מתי ואיך הכי נכון לעשות אותה אם בכלל?
בתור מורה, עברו אצלי לא מעט זוגות של תאומים מכל הסוגים ואני מזהירה מראש – זווית הראייה שלי בתור מורה היא לא מעודדת במיוחד. מעולם!! מעולם לא הצלחתי להבדיל בין תאומים זהים שלמדו אצלי, גם אם הם לא למדו באותה כיתה. ברוב המקרים החברים שלהם שראו אותם יום יום הצליחו להבדיל בינהם ללא קושי אבל אני, שראיתי אותם לשעה-שעתיים בשבוע, לא אחד על אחד אלא חלק מכיתה של 40 תלמידים פשוט לא הצלחתי. היו את דנה ונגה שלשתיהן היו משקפיים, אצל נגה הזרוע של המשקפיים הייתה ורודה ואצל דנה שחורה. הייתי צריכה שהן יהיו בפרופיל אליי כדי שאראה את צבע המסגרת ואז אשחזר לעצמי שזו עם הורוד זו נגה כדי לדעת באיזה שם לפנות. למדו אצלי זוג תאומים זהים בנים, שלמדו ביחד בכיתה שהייתה כיתת פיזיקה בתיכון. גם אם הם העדיפו להיפרד ולא להיות באותה כיתה זה היה אומר שאחד מהם היה צריך לוותר על המגמה כי היתה רק כיתת פיזיקה אחת בתיכון. אגב, אחד מהם עבר בסוף לכיתת מחשבים, אני לא יודעת אם כי זה מה שרצה או כדי להפרד מאחיו. היו לי תלמידות תאומות זהות שהיו גם חברות טובות וישבו באותה כיתה אך בכיתה ט' אחת מהן עברה לתיכון אחר בעיר! תיכון אחר!! אפילו לא כיתה אחרת! מניחה שהיו לזה הרבה סיבות אבל ללא ספק לעניין ההפרדה בינהן כדי שכל אחת תוכל ליצור סביבה מעגל חברתי משלה המנותק משל אחותה – היה משקל כבד. והכי גרוע – יש לי השנה זוג תאומים בנים, לא זהים בכלל!! ובשתי כיתות שונות!! ולא מזמן קראתי בטעות לאחד בשם של אחיו. המוח המוגבל שלנו יודע שהם תאומים ומכניס אותם ליחידה אחת, תמיד מקשר אותם יחד עד כדי שאני מתבלבלת בשמות שלהם גם כשהם לא דומים.
בישיבות הפדגוגיות של המורים המצב לא מעודד. אחת למחצית, לפני התעודות, יושבים כל מורי הכיתה יחד ועוברים על כל תלמיד, כדי לשקף לצוות החינוכי של השכבת (מחנכת, רכזת, יועצת ומנהלת) תמונה שלמה על תפקוד התלמיד בבית הספר. לשמחתי רוב המורים מבדילים בין התאומים אבל הרבה פעמים כשמדברים על תאום אחד מוסיפים הערות על איך הוא ביחס לאחיו. הרי כשמדברים על כל ילד אחר מדברים עליו בפני עצמו, אבל כשמדברים על תאום יצא לי לשמוע למשל שמדובר בתלמיד חזק מאד, בשונה מאחיו. או להפך, תלמיד פחות טוב ביחס לאחיו. ההשוואה הזו מתבצעת גם כשהיא לא רלוונטית. כי כשלא מצליחים לראות אותם כשתי יישויות נפרדות, אז כשמדברים על חצי אחד מהשלם, מדברים תמיד גם על החצי השני. אני רוצה לחדד שבסופו של דבר השגיו של כל תלמיד נמדדים רק ביחס לעצמו, הציונים וההערכות שלו הם תלויים רק בו ולא קשורים לאחיו התאום, אבל כאמא לתאומות אני מודה שזה חורה לי שההערה הזו עולה בישיבות סתם כדרך אגב, ואני לא בטוחה שאני לא הערתי כאלה הערות בעצמי לפני שהיו לי את הבנות.
כשגיליתי שאני בהריון עם תאומות זהות, ממש בתחילת ההריון, פגשתי שתי שמיניסטיות שלמדו אצלי, שיר ונוי, שתי נערות כובשות ומקסימות. לא התאפקתי ולחשתי להן באוזן מה יש לי בבטן. צחקנו שמגיע לי, אני שמעולם לא הצלחתי להבדיל בינהן (והן בחנו אותי בלי בושה) , דווקא לי מגיע שיהיו לי צמד שכזה בבטן.
ועכשיו, כשהן תכף בנות שלוש, אני מתחילה לתהות. עד עכשיו היה לי ברור שהן יחד לכל מקום. הן צוות, הן כוח חזק, הן משענת זו לזו. הן צריכות אחת את השניה. כשארבל מתעוררת ומוציאים רק אותה מהחדר היא מבקשת "ירדן איתנו". כשהיתה לירדן דלקת בבלוטת הלימפה והיא היתה מאושפזת שבוע בבית חולים, שיחות הוידאו שעשינו להן בערב לא השאירו עין יבשה. אבל כל מה שסיפרתי עד כה לימד אותי שלטובתן, עדיף שבקרוב נתחיל לחשוב על הפרדה חינוכית וחברתית בחלק מהיום. אז ממתי?
כרגע הבנות בגן ויצ"ו מדהים ליד הבית שבו, לשמחתי הרבה, שמים דגש על הנפרדות. כשהן נכנסות לרוב לא אומרים להן "שלום בנות" אלא "בוקר טוב ארבל, בוקר טוב ירדן". הציעו לנו גם לעשות ימי הולדת בנפרד בגן ונראה לי שנלך על זה, מבטיחה לכתוב על זה בהמשך. אז כרגע הן ביחד. ממה שלמדתי וקראתי ההמלצה היא להפריד בכיתה א', ואולי אפילו בגן חובה, כדי לרכך את המעבר החד מגן הילדים לבית הספר. ההפרדה בגן חובה מאפשרת לכל אחת ליצור מעגל חברים משלה שאיתו היא תעלה לכיתה א', וכך הן יגיעו לבית הספר עם רשת ביטחון חברתית עצמאית לכל אחת, מעגל חברים שאינו תלוי באחותה. כמובן שבצהרון הן יבלו יחד ובטח ברוב אחר הצהרים. כמו כן חשוב לי שבשלב הקניית מיומנויות למידה הן יהיו יותר ויותר בנפרד. שמתי לב שכשארבל איתנו לבד היא מדברת שוטף ושרה בביטחון את כל רפרטואר שירי הגן אבל כששתיהן יחד אם שואלים אותן שאלה (גם אם השאלה מופנית רק לארבל) רק ירדן עונה. גם אם אני מבקשת מירדן לא לענות, ארבל נאלמת. עוד מוקדם לי להבין למה היא כך ליד אחותה, אבל אני מרגישה שמתחיל פה סינדרום "התאום הדומיננטי" ולכן חשוב לי לתת לארבל את הביטחון ללמוד ולהתנסות גם כשאחותה לא בסביבה.
חשוב לציין שכל הכתוב כאן הוא דעתי בלבד, דעה של אמא חסרת הסמכה מקצועית אלא רק עם אינטואיציה אימהית. ההחלטה של אסף ושלי מתבססת על דברים שקראנו ולמדנו ועל שיחות שניהלנו עם תאומים בוגרים. אני מאמינה שלכל דרך שנבחר יש יתרונות וחסרונות… וזוהי הדרך שלנו. להיות תאומים זו מתנה אדירה, מתנה לכל החיים, ובכל זאת חשוב לנו לראות את התמונה השלמה ולעשות את המקסימום על מנת שהבנות שלנו יקבלו את התשתית הטובה ביותר לפני שהן יוצאות לחיים הבוגרים שלהן.
לקריאת עוד כתבות בבלוג שלנו להורים לתאומים לחצו כאן
למאמר מקצועי של ורד בן פורת לקראת הפרדה במסגרות לחצו כאן 

You might also like More from author

Leave A Reply

Your email address will not be published.