כוחו של חיבוק – תיעוד החיבוק הראשון של ירדן, כששקלה 600 גרם

0 920

אני אוהבת חיבוקים. חיבוקים גדולים מנחמים עוטפים ומחזקים. לב נוגע בלב, כפות הידיים עוטפות בעוצמה ולא נותנות לאף חלק בגוף לברוח. גם הילדות שלי אוהבות חיבוקים. כשהן הולכות לישון הן קוראות לנו לחיבוק, ועוד חיבוק. וחיבוק אחרון ודי. וכשהן קמות בבוקר הן רוצות חיבוק. ומניחות את הראש על הכתף שלי בהתרפקות. לפעמים אני חושבת שרק בשביל זה שווה להביא ילדים. בשביל החיבוקים האלה שטוענים באנרגיה.

כשהן היו לי בבטן חלמתי על החיבוק הראשון שאתן להן כשיצאו ממני. ראיתי בייבי בום באדיקות וזכורה לי במיוחד יולדת שילדה בכריעה כך שהיא בעצמה משכה את הילדה שלה אליה ולא המיילדת. אני זוכרת איך ייבבתי בבכי הורמונלי וחלמתי שכך תראה הלידה שלי.

אבל בחודש שישי החלום הזה נגוז. כשהילדות שלי נולדו הן נלקחו ממני ישר להחייאה וטיפול נמרץ. ראיתי אותן בפעם הראשונה רק למחרת. ומה עם החיבוק הנכסף? הן היו מחוברות לכל כך הרבה צינורות שאסור היה לנו להוציא אותן מהאינקובטור. רק להכניס יד מחוטאת דרך חורים האינקובטור, להניח עליהן בזהירות וללחוש להן מילים חמות.

ורק אחרי שבוע, כשהוציאו להן את ההנשמה (הטובוס) ואת העירוי הטבורי, יכולנו לחבק אותן בפעם הראשונה.

קוראים לזה קנגורו. SKIN TO SKIN. צופי האנטומיה ראו את אלכס קרב מציל ככה פגפגון קטן. במשך חודשיים וחצי עד שיצאו מהאינקובטור לעריסה, בכל יום הגענו להטעין אותן. קוראים לאחות,  שמים פרגוד, מתפשטים ומחכים. כשהאחות מתפנה היא מגיעה, מוציאה את הילדה המחוברת לכל החוטים (חמצן, סטורציה, עירוי וניטור דופק) ומניחה עליי או על אסף. מיד מכסים במלא שמיכות כדי שהיא לא תאבד את חום הגוף שלה (בגודל הזה אין לה יכולת לחמם את עצמה עדיין) ומתייחדים איתה לשעה. אסף היה מדבר אליהן, אני הייתי שרה.

אני מצרפת לכם את התיעוד של הקנגורו הראשון של ירדן. פרגנתי לאסף את החיבוק הראשון. היא בת שבוע פה, שוקלת כ600 גר’ (נולדה 650 ג’ אבל ירדה אחרי הלידה). האחות המלאכית בסרט, שירה, תזכר אצל שנינו לנצח כי מעבר לחיוכים החמים והסבלנות שתמיד קבלה בהם את פנינו, היא בעצם זו שהעבירה לנו את התינוקת שלנו בפעם הראשונה.

האפשרות לחבק את הילדים שלנו אינה מובנת מאליה. ובמקרה שלנו הרופאים טוענים שנוסף לטיפול הרפואי החיבוק שלנו הוא הסיבה שהן בחיים, ובריאות.

אתם מוזמנים לצפות בסרטון, ולהתרגש יחד איתי שוב מחדש. ואז ללכת לחבק את הילדים שלכם.

ולסיום – מצרפת לכם תמונה של החיבוק הראשון של ינאי, לידה טבעית בשבוע 37, אפס הפרדה מרגע הלידה וביות מלא. מאחלת לכל האמהות לפגים חוויה מתקנת מושלמת שכזו.

אולי תאהבו גם עוד פוסטים

השאירו תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם