לידת תאומים, איבוד הכרה ובכי של אושר – שלי מספרת על הרגע בו פגשה את הילדים…

שלי לייבל - אמא לשני זוגות תאומים

0 547

הקטנטנים יצאו לאוויר העולם במשקלים 1.950 ו-2.100 ק"ג, בערך כמו 2 שקיות קמח כל אחד.

כל מה שעבר לי בראש זה שעכשיו אני יכולה להרפות ולתת לצוות המקצועי לטפל בהם…. פשוט לנוח.

אבל!  מחשבות לחוד ומעשים לחוד. התחלתי לדמם במשך דקות ארוכות, לא מצאו את הסיבה הרפואית לכך.

עד שזה נפסק, תפרו אותי ושחררו אותי להתאוששות. בעודי מתאוששת נחתו עלי ההורים המודאגים, ראיתי תמונות של הקטנטנים והועברתי למחלקת היולדות.

היה זה כבר יום שישי בצהריים. כולם מיהרו לחזור הביתה…

 

פתאום נשארתי לבד, אחרי כל המירוץ הזה וההמולה סוף סוף נתתי לגוף שלי מנוחה אמיתית. התחלתי להרגיש את כל הדם בגופי יורד לכיוון הרגליים ושאני מאבדת הכרה, הייתי כל כך מותשת שאפילו לא ניסיתי לחפש כפתור מצוקה.

 

לא יודעת כמה זמן איבדתי את ההכרה, אני רק זוכרת ששמעתי קול של אחת הבנות מהכוח עזר של הבית חולים

שואלת אותי אם אני רוצה ארוחת צהריים, כשהיא ראתה שאני לא עונה לה היא קראה בשמי שוב ושוב, תפחה על

רגליי, ואני שמעתי אותה אך לא הצלחתי להוציא קול.

היא צעקה לעזרה ופתאום עומדים מעלי 5 אנשים וצועקים את השם שלי, , אין לי מושג איזה קוקטייל הם נתנו לי,

אבל זה עזר, ולאט לאט חזרתי לעצמי.

 

 

 

מימיני שוכבת תאילנדית צורחת בקולי קולות בטלפון עם משפחתה בשפה שלה , משמאלי שוכבת ערסית עם

ילדים מרעישים. לא עצמתי עין..היה עדיף כבר להתעלף שוב.

יומיים אחרי הלידה לא הצלחתי לקום מהמיטה, איך שהתחלתי להתיישב הרגשתי שאני עומדת להתעלף.

הקטנטנים היו מחוברים למכשירים ותרופות  וגם אני הייתי משותקת למיטה. הרגשתי שכבר כואב לי בגוף מרוב הרצון

לראות אותם, גם אם זה אומר שאני אפול בדרך!

החלטתי לקום בזהירות וברגליים רועדות צעדתי עד לכיסא הסמוך למיטה. ישבתי לנוח, הסדרתי נשימה

ושוב צעדתי לכיוון הקבלה שם נשענתי על השולחן, כאילו אם אעזוב אפול לתהום אימתנית. אחרי שהתנשפתי בכבדות לקחו אותי האחיות, בכיסא גלגלים, לראות את הקטנטנים. כשהניחו עליי את הראשון התחלתי לבכות… בכי של שחרור, של הקלה, של רגש, של אהבה,

של התעצמות, של ניצחון!

 

האכלתי אותם בבקבוק כי הם היו קטנים וחלשים וגם אני. הייתה הסכמה הדדית.

5 ימים נשארתי במחלקה, הילדים נשארו עוד יום  אחריי.

ביום הזה הרגשתי כאילו השארתי איבר מגופי בבית החולים. היה מאד קשה להיפרד מהם. לא הפסקתי

לחשוב עליהם כל דקה ביום.  בדיעבד זה אפשר לי להתארגן לקראת בואם.

עכשיו אני אמא זה לא צחוק, זה תואר מחייב!

יום למחרת התייצבנו בתינוקייה וקיבלנו את הגוזלים הקטנטנים האלה עם חוברת הוראות מפורטת, ים של אחריות ופיק ברכיים. זהו הם פה, אי אפשר להחזיר ולקבל זיכוי? פיצוי? משהו?

 

המשך יבוא . . .

 

רוצים לקרוא את הטורים הנוספים של שלי ? לחצו>> מטיפולי פוריות ללידת תאומים

 

 

You might also like More from author

Leave A Reply

Your email address will not be published.