מילה של אבא – לשני זוגות תאומים

מאת: אמיר כהן-דרימן, אב לשני זוגות תאומים,

0 861

מרגיש קצת כמו מקגייבר שבנה מסוק ממשאבת מדלה,

כשאתה הורה לילדים קטנים מקום המפלט היחיד בבית למציאת שקט ושלווה לכמה דקות הם השירותים.

אתה דואג שהטלפון יהיה טעון, האינטרנט עובד, ואז אתה הולך ל”ישיבה”, שבה אתה בודק מיילים, פייסבוק ומקנח בכמה סרטוני יוטיוב.

הבעיה שאז קול סמכותי במצוקה מפלח את הדממה ואומר:

“אמיר, אתה פה, איפה אתה?
נגה צריכה }}|| ועמרי אמר שאתה /€£_=, אני לא מבינה למה לא עדכנת אותי. אוי, תמר צורחת ולגילי נמרח הקקי על החליפה, בואו!!!”.
כשמנכ”לית פיקארו קוראת לך, אתה לא יכול להתעלם…

באותו הרגע אתה חוזר למציאות, מחפש בחופזה את נייר הטואלט ומגלה את החספוס של הגליל היתום והריק, אתה מסתובב עם רוטציה קשה לגב, ומרים את המבט אחורה לעבר המדף מעל השירותים במטרה למצוא את הנייר הגואל, תוך כדי הבנה שבעוד שבריר שנייה שריר כלשהו בין הישבן לצוואר, בואכה שתי פריצות הדיסק, הולך להיתפס.

אז אתה מגלה שעל המדף חוץ מעציץ סוקולנט ותרסיס מפיג ריחות בריח של התחנה המרכזית החדשה,  אין כלום!

ברקע, בעולם החיצון מחוץ לתא השירותים, לפי הצעקות האובדניות, יש לך אפשרות אחת לנגב את שאריות ארוחת הערב שאכלת מצלחות הילדים, וזה לא עם נייר טואלט, מוצר בסיסי הקיים בכל שירותים סבעולם המערבי אבל, חמוד, לא אצלך בבית.

המבט עובר לכיוון פח האשפה, ואתה מרגיש כמו בסצנה הפסיכודלית בשירותים בסרט Trainspotting, ומיד המבט עובר לגליל המיותם, וזה זורק אותך לצבא, ואתה נזכר שלמרות שהגליל הריק קשה למגע, אפשר “יחסית” לסגור אתו את הפינה.

טוב, אף אחד לא הצמיד לך אקדח טעון לאשכים, והכריח אותך להיכנע ולהגיד לה “כן” פעמיים לטיפולי IVF, בידיעה כמעט ודאית שיהיו לך תאומים ועוד תאומים!

אתה יוצא מהשירותים, מרגיש קצת כמו מקגייבר שבנה מסוק ממשאבת מדלה, ולא יודע מה לעשות עכשיו,  אם זה להציף את המדף בשירותים במגדל פיזה של גלילי נייר טואלט או להתפנות למשפחה בהפרעה, שלא מסוגלת לאפשר לאבא רגעים בודדים של חסד בנוחיות.

לפני שאתה מקבל החלטה, אתה מגלה שזוגתך כבר יושבת עם כוס קפה בסלון, התאומות הקטנות כבר רדומות, והתאומים הגדולים מתארגנים לשינה בחדרם.

מה קורה פה, הזמן נעצר? לפני רגע היא לא יכלה בלעדיך, ועכשיו הכל רגוע,  והשקט הזה, איפה הוא היה כשגיחכתי ממנחם המשעמם?

הגבריות שוב נפגעת,  איך היא יכולה תמיד להסתדר בלעדיך?  ככה זה נשים, הן בנויות לסולו, הן לא צריכות באמת גברים, כי הם לא מסוגלים אפילו להיערך כראוי ל”מספר שתיים”.

התובנה מכה בך שוב, פה בבית אתה בסך הכל Nice to have,  ובימי הקורונה לא היו מכריזים עליך בבית כעובד חיוני.

 

קצת עליי

בן 48, בזוגיות עם אורנה דרימן (46).

גרים בשיכון דן כשלוש שנים בת”א, עוסק בשיווק און ליין בחברה המשווקת ציוד מחשוב ותקשורת לחברות.

אב לגילי ותמר (7 חודשים), נגה ועמרי (7 שנים)

אורנה היא בעלת חברת השמה להייטק בשם פיקארו. 

 

אולי תאהבו גם עוד פוסטים

השאירו תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם