קצת על הנקת תאומים והנקה בכלל – חוויות וטיפים שהצילו אותי

0 459

כשהייתי בהריון עם התאומות הייתי ממש מוטרדת מסיפור ההנקה.

ידעתי שזה הדבר הכי טוב עבורן אבל גם ידעתי שאחד הדברים שאני הכי צריכה למען איכות החיים ושלי ובעיקר השפיות שלי – זה שעות שינה. במשך רוב ימי ההיריון הקצר שלי ביליתי שעות רבות בשינה, הגוף היה עייף (בכל זאת, ייצרתי עוד שני אנשים!) וישנתי בכל דקה פנויה. וחשבתי לעצמי שאין שום סיכוי שאצליח לשרוד עם שתי בנות שתלויות בייצור החלב שלי. עוד לא היו לי ילדים, עוד לא ידעתי איך זה יהיה, ופשוט החלטתי לא להחליט. נלד ונזרום. יתאים – סבבה. לא יתאים – גם מטרנה זה טעים.

ואז הגיעה המציאות. סיפור ההנקה שלי מתחלק לשניים- בחלק הראשון שאיבה בלעדית ובחלק השני הנקת תאומים (לא בלעדית) במשך חודשיים בלבד. אני כותבת כאן את הסיפור בשביל כל האמהות המניקות – פגים או לא, תאומים או יחידים. כי הנקה זה קשה!!

שבוע 24, חדר לידה. כשהתכוננו ללידה (היו כמה שעות שבהן קיווינו שהן תשארנה בפנים, פחות קרה) אחד הרופאים אמר לי לקנות כדורים לייבוש חלב כיון שרוב הסיכויים שהבנות לא ישרדו, אז כדי שלא אצטרך להתמודד עם חזה דולף ללא תינוק דורש, כדאי שאייבש את החלב במיידי. המחשבה על כך צמררה אותי (עוצרת רגע ומחבקת את כל מי שעברה לידה שקטה….) ואבא שלי נשלח מיד לקנות את הכדורים. כמה שעות אחכ, כשהן כבר היו בפגייה, הוא הביא לי את הכדור. ואז נכנסה דוקטור אייזן.

דוקטור אייזן היתה הרופאה שקיבלה את הבנות שלי כשהן יצאו ממני. (סוג של אריזונה ואלכס קרב לצופי האנטומיה) ואחרי הלידה היא נכנסה להסביר לי מה זה פג, מה זה פגייה, ומה צפוי לי. הכדורים שאבא הביא נחו לידי. אם היא הייתה באה שעה מאוחר יותר, זה כבר היה מאוחר מדי. היא הסבירה לי שהחלב שלי הוא מה שיכול להציל את הבנות שלי. אסייג ואוסיף שאני מכירה לא מעט פגים שלא קיבלו חלב אם והם בסדר גמור! אבל כשנולד לך פג, נולדת עימו תחושה קשה של חוסר אונים כיון שבימים הראשונים אין הרבה דברים שאני כאמא יכולה לעשות עבורו (בשלב הזה אפילו קנגורו לא יכולתי לעשות להן) כך ששאיבת החלב החליפה את חוסר האונים בתחושת נחישות שהנה כן יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור להן לשרוד.

וכך החלו להם שלושה וחצי חודשים של שאיבה בלעדית לתאומות.

ההנחייה היתה 7-8 שאיבות ביום, כל שלוש שעות, כולל בלילה, כדי לשמר את כמות החלב, כדי ליצור מצב שעדיין יהיה לי מספיק חלב כשהן יצאו הביתה ואוכל להניק את שתיהן. מחזירה אתכם לפסקה הראשונה – אני אוהבת לישון. מעולם לא הצלחתי לקום בלילה לשאוב. למזלי התברכתי בשפע חלב כך שהרשיתי לעצמי לדלג על שאיבת הלילה. כמה תובנות על שאיבה בלעדית בלי שיש תינוק להאכיל. תענוג!  נקודת האור בתוך כל המציאות העגומה הזו שנקראת פגייה היא שאירוע ההאכלה הוא מסודר מאד! כל כמה שעות פרשתי לי הצידה לרבע שעה של שאיבה ובזה נגמר הסיפור. כן, זה מתיש ומציק, הסתובבתי לכל מקום עם צידניות חלב כמו איזה רפתן אבל הי, ביחס להנקת תאומים שבאה בהמשך זה פיס אוף קייק. ועשיתי לי את החיים הכי קלים שיש. דבר ראשון הדודה המלכה שלי הביאה לי יום אחרי הלידה את המשאבה הכי טובה שיש היום בשוק – מדלה פריסטייל. היא יקרה בטירוף (כמעט 1800 שח) אבל לשואבות בלעדיות זה בהחלט שווה את זה. היא עוצמתית, שקטה, קומפקטית, צו צידית, עובדת על בטריות… מושלמת. בנוסף להכל גם רכשתי לי חזיית שאיבה ששחררה לי את הידיים – וכך במקום שהידיים יהיו מנוטרלות לרבע שעה כל פעם (כי צריך להחזיק את שני הקאפים) מצאתי את עצמי שואבת תוך כדי נהיגה, אכילה, כתיבה… מה שכמובן פינה לי יותר זמן לישון 🙂 החלב הגיע לבנות דרך הזונדה, וכשהגיעו לשבוע 33 התחלתי לנסות להניק אותן בהנחיית יועצות ההנקה בפגייה.

מילה על יועצות הנקה בבתי חולים. לי הייתה מלאכית מדהימה, שבזכותה השתחררנו מהפגייה על הנקה מלאה! קוראים לה שרית פאר ואני ממליצה עליה בלב שלם לכל מי ששואל. כי היא נעימה ומקצועית, כי היא הראתה לי בחיוך ובשלווה איך לעשות את זה, כי היא הרגיעה אותי כשלא הצליח לי, כי היא הצליחה להביא אותי להנקה מלאה בלי להלחיץ אותי לרגע. הבנות העצלניות שלי לא הסתדרו עם הבקבוקים בפגייה, כל הזמן נחנקו, ואני שהייתי לחוצת בית פשוט ישנתי בפגייה והגעתי לכל ההאכלות כדי להניק אותן כך שנוכל ללכת הביתה. ולא הייתי מצליחה לעשות את זה בלעדיה. אבל לא כולן כמוה! אם את מתכוונות להניק, תאומים או תינוק יחיד, מצאי לכך מראש שם וטלפון של יועצת הנקה מומלצת מניסיון אישי של חברים או משפחה. יכול להיות שההנקה תזרום לך בכיף ובלי בעיה בכלל, אבל, ובמיוחד בילד ראשון – יש המון קשיים בהנקה, המון מכשולים, המון משברים, שבלי ההנחייה הנכונה יכולים לגרום לך פשוט לוותר. אני לא (!!) פנאטית של הנקה כפי שתראו בהמשך, אבל אם את לא רוצה לוותר – מצאי לך את התמיכה הנכונה. זה שווה את הכסף. באמת. עם ההורמונים והלחץ של הסביבה, והפטמות הפצועות, והגוף הכואב, ההנקה יכולה די בקלות להפוך למוקד לתסכול ולחץ. ויועצת הנקה לא נכונה (או גרוע מכך – עצות מאנשים לא מקצועיים בכלל) יכולים להפוך את המצב להרבה יותר גרוע. אפשר בתור התחלה להתייעץ בקבוצות המצויינות בפייסבוק (אני השתמשתי בקבוצה של "ליגת לה לצ'ה", הקבוצה "תשאלי יועצת הנקה", והקבוצה "מניקותאומים") אבל אין תחליף לליווי האישי, מה עוד שבכל קופות החולים את מקבלת על זה החזר כמעט מלא אז למה לחשוב פעמיים??

אני באמת ובתמים לא מאמינה בלחץ בנושא ההנקה בעיקר בתאומים.

ההמלצה הכי טובה שלי למניקות תאומים ולמניקות בכלל היא פשוט לזרום עם מה שמתאים לכן. לא להציב לעצמכן מראש יעדים שעלולים לתסכל אתכן, או לגרום לכן להרגיש שנכשלתן במשימה שלכן. המשימה שלכן היא להיות האימהות הכי טובות שאתן יכולות, וההגדרה לכך משתנה מאישה לאישה. אני כן מאמינה שבמידה והחלטתן ללכת על זה – תעשו לעצמכן את החיים הכי קלים שאפשר. משאבה טובה אם אתן שואבות, יועצת הנקה מעולה, כרית הנקה מפנקת (אני השתמשתי במאמאסיטה עם הבנות, היא יקרה אבל מכרתי אותה אחכ, ואפשר לבקש מתנה ללידה מכמה חברים ביחד. עם ינאי השתמשתי בכרית של שרון דרור שגם היתה טובה), חזיות הנקה מהממות (גם יקר, כדאי לבקש מתנה ללידה במקום עוד בגד מיותר לתינוק). הייתי ממליצה על סינר הנקה נוח אבל מודה ששום סינר לא היה לי נוח ואחרי חודשיים שהנקתי את ינאי עברתי להניק בלי סינר.אז כל הכבוד לי. שלושה וחצי חודשים כל שלוש שעות שאבתי, והבנות – הבנות גם אכלו כל שלוש שעות. הכל מאד מסונכרן והרמוני.

נחזור לסיפור שלי – כמעט 80 ימי פגייה ושאיבות ואז השתחררנו הביתה.

כבר ציינתי שאני אוהבת לישון?!?!

הנקת תאומים זה דבר אינטנסיבי.

בהתחלה ניסיתי לשמור על הבלעדיות (הנקה בלבד ללא בקבוקים של חלב שאוב) אבל זה היה לי קשה. אהבתי להניק אבל היה קשה לשמור על הסנכרון בין השתיים וככל שהן גדלו הן רצו לאכול יותר ומצאתי את עצמי כל היום עם הציצי בחוץ. בנוסף אסף רצה להיות שותף גם – בדיוק כמו שבפגייה הוא היה מאכיל עם בקבוק (כשעוד ניסינו) גם כאן הוא רצה להיות שותף והן לאט לאט למדו לאכול מבקבוק, ובלילה היינו קמים שנינו. אז לפעמים הנקתי את שתיהן ולפעמים הוא נתן בקבוק. אז הנקה בלעדית זה כבר לא היה. ואחרי כמה שבועות פתאום התחלתי לחשוב שאולי אם ניתן להן מטרנה הן ישנו יותר טוב בלילה. אז התחלנו עם בקבוק מטרנה לפני השינה… ואז הכל התחיל להתבלגן. ברגע שכמה פעמים ביום הבנות קיבלו בקבוק במקום הנקה (של חלב שאוב או של מטרנה), הגוף הוריד את ייצור החלב שלו. הדבר הנכון לעשות היה לשאוב בכל פעם שהן קיבלו בקבוק כדי לשמור על כמות החלב אבל אחרי כמעט ארבעה חודשי שאיבות פשוט לא יכולתי להסתכל על המשאבה. אני מעריצה את הנשים שלא מצליחות להניק ושואבות שאיבה בלעדית כשהתינוק בבית – מעריצה! זה אומר שאת גם שואבת כל כמה שעות אבל גם מאכילה בבקבוק כל כמה שעות!   זה מלא זמן לא לישון!!!

ברגע שהרגשתי שכמות החלב ירדה התחיל מעגל הקסמים הידוע – הרגשתי שהבנות לא שבעות כי אחרי שעה הן ביקשו שוב ציצי. נמאס לי כל הזמן לשאול את עצמי אם הן שבעות, והשלמתי בבקבוק. כך יכולתי לראות בדיוק כמה הן אכלו ולאט לאט הן הגדילו את מרווחי הזמן שבין ההנקות. כיום, אחרי שהנקתי את ינאי הנקה בלעדית במשך חצי שנה אני יודעת שלא בטוח שהן באמת לא היו שבעות, כי גם הוא (השמנמן) אכל כל שעה וחצי עד גיל שלושה חודשים, ורק אז התחיל לרווח ל3-4 שעות בין הנקה להנקה. אבל זה היה קל יותר כי הוא היה אחד. וביננו – לפרוש הצידה כל שעתיים, להירגע מהרעש של שתי הטרוריסטיות לעשר דקות של שקט שהן רק שלי ושלו – זה היה לא רע בכלל. ועדיין אחרי חצי שנה, לקראת החזרה לעבודה הפסקתי להניק אותו פשוט כי הספיק לי.

ההחלטה להפסיק להניק את התאומות הייתה לי קשה בעיקר כי קצת הרגשתי שנכשלתי.

הגעתי עד לכאן – שלושה חודשי שאיבה ועוד חודשיים הנקה, ועכשיו נשברים? מודה שאכלתי על זה סרטים. ניחם אותי שידעתי שיש עוד סטוקים של חלב קפוא (במקפיא שלנו, שני המקפיאים של ההורים שלי, והמקפיא של אח שלי) מכיוון שבתקופת הפגייה ייצרתי הרבה יותר ממה שהן היו צריכות. יש לי חברות שהניקו תאומים עד גיל חצי שנה, שנה ואפילו יותר. אני מודה שסדר העדיפויות שלי שונה ומורידה את הכובע בפניהן. בשורה התחתונה הבנות שלי קיבלו חלב אם שמונה חודשים (כולל השלושה חודשים שאכלו מהחלב הקפוא) ואחכ מטרנה.

ולסיום טיפ חשוב למניקות תאומים – סנכרון!!! נסו לסנכרן בינהם כמה שיותר. תמיד כשמאכילים אחד הציעו גם לשני. ככל שהם יהיו יותר מסונכרנים יהיה לכם יותר קל. אין ממש דרך לעשות את זה חוץ מלהציע תמיד לשניהם לאכול (בו זמנית או אחד אחרי השני) ואנחנו גם עשינו האכלת חלום שזה אומר שלפני שאנחנו הלכנו לישון, סביב 22.00-23.00 נתנו לשתיהן בקבוק תוך כדי שהן ישנות. כשהן ישנים הם לרוב זורמים אוטומטית ורפלקס היניקה גורם להם לחסל את הבקבוק תוך כדי שינה עמוקה, כולל גרעפס. זה דוחה את ההאכלה הבאה ל4-5 בבוקר ואז אחרי ההאכלה הזו ישנים בכיף עד 7 בבוקר. דרך אגב בשלב מסויים ארבל הפסיקה לקום להאכלה של ארבע בבוקר ועדיין היינו מציעים לה בקבוק תוך כדי שינה כשירדן היתה מתעוררת, רק כדי שלא תתעורר שעה אחכ ותבקש גם. בגיל חצי שנה ויתרנו על גם על ההאכלת חלום והן החלו לישון לילות שלמים. (כמובן מינוס רגרסיות שיניים, קפיצות גדילה, מחלות וכו')

 

מה עוד חשוב לדעת? הנה עוד כמה כתבות וסרטונים שיעזרו לך להתכונן למשימה המאתגרת אך המספקת והחשובה הזו:

איך מניקים תאומים? סדרת סרטונים שעושה סדר בעניינים

שלוש גישות בהנקת תאומים – מהי הגישה שלך?

ובמקרה שבכל זאת תיתקלי בבעיה תמיד תוכלי לפנות לאיילת קופל להב  המומחית שלנו – ליעוץ ראשוני חינמי לחלוטין.

כדי לפנות אליה לחצי כאן 

שלכם

קרן.

You might also like More from author

Leave A Reply

Your email address will not be published.