שלי ובעלה בחדר הלידה! ככה זה שיש שני – זוגות תאומים

שלי לייבל

0 537

מוכנים לקרב נחתנו במיון נשים, אני, בעלי ורגליי ה"שרק" שלי.

עוברים "טופס טילטולים" דקירות אולטראסאונד, בדיקה של פתיחה..עדיין 2 אצבעות אך הצוואר מחוק…ומכניסים אותי לחדר לידה . האקשן מתחיל!

כמובן שלא מתחילים לפני שאני מתנקה מבפנים ומבחוץ, מתלבשת בכותונת השנה עם הטוסיק שמבצבץ אומר שלום לכל מי שבחדר, מתחברת למכשירים, בדיקות דם שגרתיות והופ מבינים שמצב הכבד שלי לא טוב..לא טוב בכלל האמת, צריכים ליילד אותי היום כי יש לי רעלת הריון!

פמליית ראש המחלקה עושה סבב בחדרי הלידה ומגיעה אלי, המיילדת מסבירה את הרקע, אני מתלוצצת עם רופאיי וראש המחלקה קובע נחרצות, צריך ליילד, נא לעשות לה פקיעת מים, משמע לדקור את שק הלידה על מנת לזרז את הלידה מן "זירוז טבעי". הפתיחה מתקדמת עם השעות שעוברות וכך גם הצירים נהיים יותר ויותר קשים ומציעים לי אפידורל.

 

כמובן שהסכמתי להכניס עוד סמים לגוף שלי. למה שאני אסבול? אחרי המתנה ארוכה הגיע המרדים בכבודו ובעצמו, מסביר לי על התהליך במבטא רוסי כבד, לא הבנתי כלום. מדבר ברוסית עם המיילדת. אני לא דוברת רוסית אבל מדמיינת שהם אומרים נו תדקור כבר את הפרה הזאת כדי שיהיה לי שקט ממנה ואוכל לצאת להפסקה (אבל זה רק בראש החולני שלי, רוב הסיכויים שזה לא מה שהם אמרו). נתנו לי כרית לחבק והוציאו את ליאור מהחדר…(למה רק בבייבי בום האישה מחבקת את הגבר ולא את הכרית??!!). המרדים עובד בשקט מופתי ,מה שמכניס אותי יותר ללחץ, ואני מזהירה אותו שיגיד לי לפני שהוא דוקר! הוא אומר דקירה ולפני שאני מספיקה להתכונן דוקר אותי דקירה הכי כואבת שהרגשתי בחיי, ראיתי כוכבים ברווזים כבשים הכל עבר מעל ראשי. בעודי כותבת את המילים אני מרגישה את הכאבים בגב כאילו הרגע הוא דוקר אותי שוב. הוא מקבע את המחט בגב ומכניס את החומר , הדמעות ירדו מבלי לבכות, ירדו מרוב כאב, בדיעבד אחרי שדיברתי עם עוד בנות הבנתי שזה לא אמור לכאוב כך, כניראה שהמרדים שגה במיקום הזריקה, ואכן חודש אחרי הלידה הלכתי כפופה וסבלתי מכאבי תופת באיזור הדקירה.

אני מרגישה את החומר זורם לי במורד הגב ולאט לאט משקיט את כאביי. זהו, אפשר קצת לנוח ולהתמלא בכוחות מחודשים לקראת "המאני טיים". בעלי היקר כבר נוחר מזמן. אני מאמינה שבחלום הוא חולם שהוא דואג לי (:

נחתי קצת ועברו להן כמה שעות. לפנות בוקר נכנסת המיילדת לבדוק אותי ואומרת, כל הכבוד יש לך פתיחה 8! בואי נעשה כמה לחיצות ונקדם את הפתיחה ללידה. לוחצת לוחצת לוחצת ואופס לא שמתי לב אבל נתתי שפריץ על המיילדת, נשבעת שלא בכוונה הכל היה רדום לי שם. ואיזו שמחה וצהלה הפתיחה המיוחלת הגיעה. והיא הלכה להתנקות ממה שהענקתי לה קודם ולהתכונן ללידה, שתבצעת בחדר ניתוח.

לידות של תאומים נעשות בחדר ניתוח למקרה והעניינים יסתבכו. בזמנו לא היה ניתן להכניס מלווה לחדר הניתוח וליאור נשאר בחוץ, הוא שמח ואני קצת פחות. הכניסו אותי לחדר ניתוח קר ומנוכר. מלא באנשי צוות, 2 מיילדות, אח חדר ניתוח, רופא ילדים, מרדים, אחראית אולטראסאונד, ועוד אחות שמקבלת את התינוקות לבדיקה, מקווה שלא שכחתי אף אחד, לא נעים. מכינים לי את המיטה ואני עוברת אליה בפיסוק רחב לעיני כל הנוכחים, אבל הם כבר לא מתרגשים זו השגרה שלהם.

ראובן הנסיך! אח חדר ניתוח או יותר נכון להגדיר אותו כ-המלאך ששמר עלי במשך כל הלידה, עודד אותי ונתן לי חיזוקים, הרטיב לי את הפנים והשפתיים, עזר לי להתרומם בכל לחיצה כדי שהלחיצות יהיו יותר אפקטיביות, אמר לי איך אני מתקדמת ובעיקר הרגיע אותי. בטוחה ששמור לו מקום בגן עדן. בעצם כל מה שהבעל אמור היה לעשות ראבן עשה.

באיזשהו שלב ההרדמה פגה והתחלתי להרגיש כאילו יוצא לי משם אבטיח! לחץ אדיר! ובסוף אבל בסוף האבטיח יצא , כזאת קטנטונת כמו עוף קפוא בסופר…תארזו לי אותה אני קונה! הניחו לי על את שירה על הבטן, היא היתה רותחת, אני הייתי בשוק טוטאלי, ניסיתי ללטף אותה אבל הסתבכתי עם כל החוטים שהייתי מחוברת אליהם, ומיד לקחו אותה לבדיקות שגרתיות, ניקו סידרו ויאללה נקסט יש עוד אחד שמחכה בתור לצאת לאויר העולם…

אחרי כמה לחיצות, אחרי שתפסתי את העיניין לא נדרשו הרבה לחיצות והנסיך הגיע לעולם , אפילו לא הניחו אותו עלי , ישר לקחו אותו, והוא כתגובה נתן שפריץ פיפי על הרופא…למד מאמא שלו 😉

 

המשך יבוא…

 

רוצים לקרוא את הדרך שעברה לי עד שהגיעה לחדר הלידה? לחצו>> שלי לייבל – איך הכל התחיל

 

 

 

You might also like More from author

Leave A Reply

Your email address will not be published.