איך גמלתי את התאומות שלי מחיתולים?!

בימים אלו, שכולנו בבית, מצאתי לנכון לספר לכם, איך גמלנו את התאומות שלנו (היום כבר גדולות) מחיתולים. רגע לפני האביב ושנמצאםי כל היום בבית , זה בדיוק הזמן להתחיל ולהתמיד.. בהצלחה!

חשוב לי שכולם ידעו שלא אצל כולם זה הולך חלק. ואני חושבת שהרבה הורים מתביישים לדבר על זה בקול רם (כמוני, עד לפני כמה ימים) כי זה מבאס להגיד בקול רם שהילד שלך לא שפיץ במשהו מסוים. אבל מסתבר שיש הרבה מאד אנשים שזה לא הולך חלק אצלהם, ואנחנו דוגמה לכך.

אז התחלנו בפסח , לא הצלחנו, המשכנו בקיץ ושוב נכשלנו ואז הגיעו החגים. בעלי שיחיה יצא למילואים. למה לא, בכיף שלך. משאיר אותי לבד עם שלושה קטנטנים במשך שבוע שלם כשאין גן. אז עשיתי את מה שכל אמא משקיענית תותחית ובעלת תושייה כמוני הייתה עושה ונסעתי להורים שלי. הסברתי לבנות (שוב) שאצל סבתא נגיד שלום לחיתולים ונשים תחתונים, וכך היה.

ואז קרה הפלא. ירדן אמרה שיש לה פיפי. עלתה על הישבנון, התיישבה, ועשתה פיפי.

צהלולים!! ריקודים!! דרבוקות!! חצוצרות!! זיקוקים!!! הנפות באויר!! פליק פלקים וגלגלונים!! הילדה עשתה פיפי בשירותים! זהו, נפל האסימון. מאותו רגע (ועד היום דרך אגב) ירדן עושה פיפי בשירותים. זה היה מדהים. נתתי להן מלא מים קודם כדי שיהיה להן פיפי ובאותה שעה היא לא פספסה אפילו פעם אחת, עשתה איזה ארבע פעמים פיפי.

ארבל לעומת זאת – פחות. באותה שעה שירדן עשתה ארבע פעמים פיפי בשירותים, החלפתי לארבל ארבע זוגות תחתונים. ובאף אחת מהפעמים בהן היא הרטיבה את עצמה, זה לא הזיז לה. אחרי כמה שעות של שמחה מצד אחד על ההצלחות של ירדן, ותסכול מצד שני על אפס ההצלחות של ארבל, הבנתי שאני צריכה לפצל. זה היה לי קשה, מודה, עד אותו רגע לא היה שום דבר שהן עשו בנפרד. הכל תמיד היה ביחד. אבל ארבל פשוט לא היתה בעניין בעוד שירדן היתה לגמרי על הגל. בסופו של אותו יום, כשהחזרתי לארבל את החיתול, הרגשתי הקלה גדולה. הרגשתי שכעת אני פנויה לחזק את ירדן ולשמוח איתה מצד אחד, ומצד שני להוריד לחץ ולתת אוויר לארבל. כבר לא היו אכזבות, רק הצלחות. כך במשך שלושת ימי החג, עד שביום האחרון של החג ירדן קמה עם צוואר ברוחב של תעלת סואץ, וכשרצנו למיון התברר שיש לה דלקת בבלוטת הלימפה מה שגרר אשפוז של שבוע בתל השומר שבו חלק מהזמן היא היתה עם חיתול, וכשלא, היו פספוסים. איזה מרפי. מבאססססס!!! אבל, למרות הכל, שבוע אחרי שחזרנו הביתה היא הפסיקה לפספס פיפי. קקי זה סיפור אחר – לפעמים הצליחה בשירותים אבל רוב הזמן עשתה בחיתול (בשינה) או בתחתונים. לארבל, לא הצקתי בכלל. אם למדתי משהו מהגמילה של ירדן זה שאם היא מוכנה – היא מוכנה, ולנדנד לה לא יעזור. ובאמת אחרי כמה חודשים היא הורידה את החיתול והצליחה יפה עם הפיפי בעוד שקקי רק בתחתונים או בחיתול. הקטע ההזוי הוא, שברגע שארבל הורידה חיתול – ירדן הפסיקה לעשות קקי בשירותים. נו מילא.

אז איפה אנחנו עומדים היום?

שתי ילדות עם תחתונים – כבר טוב. לא מפספסות פיפי בכלל – תענוג. ישנות עם חיתול, וקמות כשהוא מפוצץ בפיפי.  ארבל כבר שבועיים כל ערב מבקשת לפני השינה להוריד את החיתול ועושה קקי בשירותים ואז מכריחה אותנו לתת לה ביצת קינדר למרות שכבר צחצחה שיניים. היום כשבאתי לקחת אותה מהגן היא רצה אליי בהתרגשות וסיפרה לי שעשתה קקי בשירותים בגן. לא ברור מי יותר התרגש, אני או היא. ירדן לא עושה קקי בשירותים בכלל. גם לא בתחתונים אגב. מחכה לחיתול של השנ”צ או של הלילה ועושה.

ואנחנו ? מרפים. משחררים. יודעים כבר את כל החוקים, לא נוזפים כשיש פספוסים רק ממשיכים לשדר לבנות שאנחנו מאמינים בהן שיצליחו. ירדן אומרת לי כל ערב לפני השינה שמחר היא תצליח לעשות קקי בשירותים. שוברת לי את הלב השובבה הזו.

מילות סיכום?

אם הילדים שלכם מאלה שנגמלים בשניה – אשריכם. אם אתם מאלה שלא מזיז להם מה קורה בבתים אחרים – הלוואי והייתי כמוכם. אבל אם אתם במצב שלנו, חשוב שתבינו שזה לא חריג, שזה ממש נפוץ, שזה ממש בסדר שזה מבאס אתכם, ושבעוד כמה שנים נצחק על כמה זה הטריד אותנו בזמן אמת.

 לעמוד המומחים שלנו להתייעץ עם מומחה לגמילת התאומים מחיתולים לחצו כאן

 

 

 

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.