זו החכמה וזו המצחיקה

מאת: מדריכת ההורים מאיה ראובני

כמעט מיד, כששבתי הביתה עם התאומות מבית חולים, החלו ההשוואות.

זו דומה לי, השנייה לבעלי.

זו רואים עליה שתהיה קופצנית, ואחותה? אין ספק שהיא רגועה כמו אבא שלה.

זה טבעי, זה אנושי וזו תכונה שמאפשרת לנו לעבד מידע. 

תיוגים. 

כל כך נח ופשוט לסדר את העולם ככה.

כשיש לנו בראש, חלוקה ברורה ומיידית, החיים קלים. נו, מה ביקשנו?

אם הילד שלנו בדרך כלל ממהר לפרוץ בבכי, מה יותר קל מאשר לתייג אותו כבכיין? 

בעצם, יש  קל מזה. 

להניח לו להישאר תחת הכובע הזה, ולפנות בבקשות רגישות לאחיו התאום, שדומה לו אבל בעצם כל כך שונה. הוא ממש לא ממהר לבכות. 

אולי כי אותו תייגנו כ”הילד הטוב?”

והתוצאה? אמונה שמגשימה את עצמה.

האחד מאמין שהוא בכיין, כי זה מה שהוא שומע מהסביבה. הוא בסך הכול ילד, מאמין לנו.

ואילו אחיו, כל כך נהנה מהתיוג של הילד הטוב, שיהיה לו קשה לשחרר את המקום הזה גם כשכבר לרצות, יהפוך אותו לפחות מרוצה….

הסיפור הזה, שלבטח גורם קצת לזוז באי נוחות, נכון לאחים ככלל, אבל  “עולה כיתה” כשמדובר בתאומים.

זה כמעט “מתבקש” לתייג אותם ככאלו או אחרים, אחרת, איך נבדיל?

על פי רב, מהרגע שהם באים לעולם מתחילות ההשוואות, החלוקות לקטגוריות, המחשבות – מי מהם הוא “הנוח”? מי הוא ה”גרגרן”? “מי הישנוני?” 

כן, ללא ספק עבורנו ההורים והסביבה, ההשוואות, הקיטלוגים, החלוקות והתיוגים, הופכים את הכול פשוט יותר. 

כול מי שיש לו תאומים, מרגיש שההורות הזו מגיעה עם משחק “מצא את ההבדלים”.

אבל האמת? במשחק הזה יש בעיקר מפסידים.

השפה הזו, עם כל הנוחות שבה, מקבעת ופוגעת בילדים שלנו.

ילד שמתויג בתכונה מסוימת עלול למנוע מעצמו את האפשרות להתפתח למקום אחר.

ילד שמתויג ככזה או אחר, לא ינסה בכלל לצאת מאזור הנוחות, ויקבל את עצמו שזה מי שהוא וזהו.

ילד שמתויג בדרך זו אחרת, עלול לפחד להשתנות, לשחרר את המקום המוכר הזה ולאכזב, גם כשהתיוג כבר לא מתכתב עם הגיל שלו, האישיות שלו, ההתפתחות שלו.

אז מה כן? 

התפקיד שלנו כהורים הוא להרחיב עבורם את האפשרויות. 

לתת להם את החופש לשחק עם כל התפקידים, כל הכובעים, ולא למהר להחליט, למשל, שהתאום הזה הוא המצחיקן, רק מפני שאחיו יותר רציני.

לאפשר להם להיות גם וגם…

אם ילד אחד מתויג כ”וותרן” נעודד אותו להתעקש על שלו, דווקא בגלל שזה יותר קשה לו. ונעודד אותו כשזה קורה.

התאומות שלי כבר כמעט בנות תשע, ואם להודות כאן, (ולא בפניהן😊) אחת יותר עצבנית והשנייה הרבה יותר רגועה. אני מזכירה לעצמי, שהכול זמני, הכול משתנה, ונכון רק לכאן ועכשיו. 

 

לעוד כתבות של מאיה מוזמנים ללחוץ כאן

לעמוד המומחה של מאיה מוזמנים ללחוץ כאן

 

 

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.