בלי דרמה. (חלק 1)
קרן איתן
מרץ 1, 2014
1.3.14. השעה 2.00 לפנות בוקר. חדר התאוששות אחרי ניתוח בתל השומר. אני פותחת את העיניים ומזהה את החדר, זו כבר הפעם השנייה שלי כאן היום.
1.3.14. השעה 2.00 לפנות בוקר. חדר התאוששות אחרי ניתוח בתל השומר. אני פותחת את העיניים ומזהה את החדר, זו כבר הפעם השנייה שלי כאן היום.
אז מכיוון שיש לי משפחה מפנקת, עם השחרור מהאשפוז עלינו למלונית כך שבכל רגע פנוי ירדנו לפגייה לבקר את הבנות. אסף נסע שלוש פעמים ביום
אז אחרי הפוסט המלנכולי משהו של שבוע שעבר, ולאור השבוע החיובי שעבר עלינו ועל הבנות, החלטתי לכתוב הפעם פוסט אופטימי. נתחיל מזה שהשבוע, הלכנו למשרד
ארבל וירדן בנות חודש! חודש לחיים החדשים שלנו. הכנתי תבשיל בשר לארוחת ערב עם חברים והרמנו כוסית לסגירת החודש הראשון בחייהן. פעם ראשונה שבישלתי משהו
שבוע 30 מסתיים מחר, ומה אני אגיד לכם משעמם. אין דרמות, הבנות מיום ליום רק משמינות, מתחזקות ומזכות אותנו בהמון רגעים של גאווה ואושר. ועל
שבוע 33 התחיל אתמול בשמחה גדולה, ואנחנו כבר רואים את הסוף… מאז שהבנות עברו את הקילו הן מתקדמות בקצב מסחרר, בכל שבוע התקדמות נוספת. כשהגיעו
חשבתי שהפוסט הלפני אחרון יהיה שמח ואופטימי. ציפיתי ששבוע לפני שהבנות אמורות לצאת הביתה אכתוב על ההתרגשות וההכנות לקראת בואן. קיוויתי שכשהשחרור כבר מעבר לפינה
החלטתי לחכות שבוע עם הפוסט על החזרה הביתה כדי לקבל קצת פרספקטיבה על הדברים. נוכחתי לגלות שעבורי, עם ההגעה הביתה, הפגייה הפכה להיות זיכרון מעומעם
אז עברה שנה. שנה מאז שהיינו שם. שנה מאז שצלחנו בהצלחה את האתגר הגדול בחיינו שאחריו חזרנו לחיים שלנו אנשים אחרים. יותר חזקים, יותר אוהבים,
בירידות מירושלים חשבתי על השאלה ששאלו אותי בראיון שהייתי בו היום: “מה היה האירוע המכונן בחייך?” אני בן אדם די פשוט וסטנדרטי, לא היו לי
אני אוהבת חיבוקים. חיבוקים גדולים מנחמים עוטפים ומחזקים. לב נוגע בלב, כפות הידיים עוטפות בעוצמה ולא נותנות לאף חלק בגוף לברוח. גם הילדות שלי אוהבות
יום הולדת שמח לתיקון שלי. התינוק שלי בן שנתיים היום. הרבה הרימו גבה כשנכסתי להריון קצת אחרי שהבנות היו בנות שנה, חלק חשבו שזה היה
“אבא שלי לא הלך להדרכת הורים, ותראי איזה יופי יצאתי” זה מה שאמר לי דני בפגישה הראשונה שלהם איתי. דני ולימור הגיעו להדרכה בעקבות קושי
מאת: מאיה ראובני אז 2020 הסתיימה לה, ואני ממש לא צריכה או רוצה לתאר אותה. אם היה לנו ולו צל של תקווה שלפחות את סילווסטר
מאת: מאיה ראובני הבנות שלי משוגעות על אופניים (בנות 9) , כל היום מסתובבות עליהן, חורף, קיץ, קורונה… גם אני הייתי כזו. השבוע נזכרתי איך
מאת: מאיה ראובני השבוע הבנות שלי חוגגות 9 . השנה בגלל הקורונה הזמינה כל אחת רק את שתי החברות הכי טובות שלה והייתה יום הולדת
מאת: מאיה ראובני אני זוכרת את חג החנוכה לפני שנתיים, התאומות שלי היו בכתה ב’, חזרו הביתה נרגשות כל אחת מהן החזיקה בידה נר מבריסטול,
מאת: מדריכת ההורים מאיה ראובני אין כמעט זוג שמגיע אלי להדרכת הורים שלא מתוסכל מהוויכוחים ומאבקים סביב צחצוח השיניים של הילדים. הילדים לא רוצים לצחצח,
מאת: מדריכת ההורים מאיה ראובני כמעט מיד, כששבתי הביתה עם התאומות מבית חולים, החלו ההשוואות. זו דומה לי, השנייה לבעלי. זו רואים עליה שתהיה קופצנית,
מאת: מדריכת ההורים מאיה ראובני אני שונא את האחיות האלה – הלוואי והן לא היו נולדות בכלל!! מוכר לכן? לי זה מוכר מאוד. ולא, לא
מאת: מאיה ראובני, מדריכת הורים את סחבת אותו תשעה חודשים בבטן, את ויתרת על המון שעות שינה עבורו, את כל הזמן חושבת עליו, חושבת על
מאת: מאיה ראובני, מדריכת הורים “לפעמים נדמה לי שזה סוג של גאונות” אמרה לי טלי, אימא של הילי ונטע, תאומות בנות 5. “הן מוצאות כל
מאת: מאיה ראובני בימים מטורפים אלו, שכל זכר לשגרה הידועה והמוכרת שלנו נשמט, כל שינוי מערער אותנו. רבים מאיתנו נאחזים בלמידה מרחוק כמו עוגן של
מאת: מאיה ראובני – מדריכת הורים ואמא גם לתאומות מהממות בנות 9 אמנם עברו כבר כמעט 9 שנים, אבל את הרגע הזה בפגיה אני כנראה
כל הזכויות שמורות ל-2WIns – כל מה שהורים לתאומים צריכים. האתר נבנה על ידי סטודיו השייק
