לגלות את תומס אדיסון הפרטי שלנו – גם אצל אחד התאומים

שירה בן ארצי - פלום

0 103
 (קרדיט צילום: תהילה שרפי)

 

תומס אלווה אדיסון, מכירים?
הרבה לפני שהשם הזה הפך נוצץ כל כך, סמל לתחכום, מדע, יצירתיות וכושר המצאה, ידע הממציא הידוע ימים אחרים. שנים רבות לפני שהפך מזוהה כל כך עם המצאת נורת החשמל, ראתה המערכת המוסדית באדם הזה כמי שאינו ראוי לה ואף סילקה אותו מבית הספר. כמה עצוב.
הסיפור הזה, יכול היה להסתיים כמו כל סיפור אחר של פליט המערכת. שילחו את הילד הזה לעבוד, המליצו אז. רחוק הוא לא יגיע. אז מה הפריד בין הילד תומס לבין הגורל שנחזה עבורו
תומס גורש לביתו ואל מחוץ למערכת, הנוטה למדוד את הילדים שלנו לפי סטנדרטים דיכוטומיים כל כך. אתה מתאים, או שאתה לא. והלהט הזה, זה שאימו של תומס זיהתה בעיניו ובלבו, הסקרנות אשר הובילה לריחוף מושלם אל תוך התודעה והדמיון, איפה המקום של האש שבלב בתוך מערכת החינוך אליה אנו שולחים את הילדים שלנו בכל בוקר?
אומרים כי כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו. הילד תומס אדיסון, בורך באימא אשר האמינה בו בכל לבה והחלה ללמד אותו בבית. אדיסון, אשר אמו ידעה לזהות בו צמא רב לידע, פרח ונסק אל עבר האופק שלו. ההמשך ידוע לכולנו. כמה תומסים כאלו מסתובבים בתוך בתי הספר? איפה הלהט בעיניים של הילד או הילדה שלך? מה נותנת לו המערכת אשר אמורה להקנות לו יכולת לפתח את הסקרנות והיצירתיות שלו ולהביא אותם לכדי מימוש?
אין זה משנה לאן הילד שלך רוצה ללכת או היכן נמצאת נקודת האופק של הילדה שלך. המטרה שלנו, כהורים, היא להותיר את להבת הסקרנות והיצירתיות דולקת.
הילד מפרק מכשירים בבית? עסוק בבניית אביזרים? הילדה חולמת מתמטיקה? עורכת ניסויים מדעיים במטבח והבית מלוכלך? למה שלא תמצאו להם מקום בו הכישורים האלו הם העיקר? השתדלו לתפוס את הסקרנות ולתת לה ביטוי במסגרת חוג מתאים מחוץ לשעות בית הספר, שני רגעים לפני שהיא מתאדה באוויר והופכת לנתון נוסטלגי שתספרו להם בחיוך כשיהיו מבוגרים? טיפות הסקרנות היקרות מפז, הולכות ומטשטשות ככל שהילדים שלנו נמצאים יותר בתוך המערכת שלא יודעת לתרגם את הסקרנות, לא מסוגלת להכיל אותה ולא רואה, בדרך כלל, את הילדים שלנו כיחידים ומיוחדים. וכמה שהם שונים ומיוחדים. אז אם כל ילד הוא עולם ומלואו והנפש הצעירה עדיין צמאה כל כך ללמוד, לדעת, להתנסות, ליצור ולדמיין עוד ועוד, בואו ניתן לה את ההזדמנות. זה בידיים שלנו. גם אם זה דורש מאיתנו נסיעות, ארגונים, טרטורים וגם הוצאה כספית שלעיתים אינה מבוטלת. בואו לפחות ננסה.
כמה מאיתנו ומהסובבים אותנו, מצאו את מקומם מבחינה מקצועית? כמה באמת מממשים את הכישרון, את התשוקה שלהם? מי החליט שחייבים לתת לחלומות להיטשטש? ואי אפשר שלא לשאול כיצד נראה היה העולם שלנו והחברה בה אנו חיים, לו היו עוד ועוד הורים כאלו, כמו אמו של אדיסון..
תנו להם לעוף, הניחו בפניהם את הפלטפורמה, את האפשרות, את ההזדמנות לנסות. משם הם כבר ימשיכו לבד. הלב ילמד, הלב יתנסה ויצמח מתוך ידיעה ואל תוך ביטחון שמישהו רואה. תנו לילד להאמין כי אתם מאמינים שיש בו את היכולת לנסוק. הוא כבר יחליט לאן.
שירה בן ארצי פלום, נשואה ואמא לארבעה, בלוגרית, כותבת ושותפה בפיתוח פרויקט fly for inspiration

 

You might also like More from author

Leave A Reply

Your email address will not be published.