לקראת יום הולדת שלוש של התאומות קיבלתי החלטה לחגוג להן בשני ימים נפרדים בגן. הנה הסיבות שהובילו אותי להחלטה הזו, וקצת מסקנות מהביצוע. יצירת נפרדות בתאומים – חגיגת יום הולדת בנפרד

בהחלט זכינו. זו ההגדרה המדוייקת. ביממה אחת הפכנו מזוג נשוי למשפחה של 4 נפשות. הלב התרחב למימדים שלא ידעתי שאפשרי. האושר מכל פעולה ראשונית הוא כפול. החיוך הראשון, ההתהפכות הראשונה, החיבוק הראשון, המילה הראשונה (“אבא”), כל התרגשות כזו, לכל אחד בנפרד ולשניהם יחד. לראות את התאומים מגיבים אחד לשניה ומגלים אחד את השניה, משחקים, מקשקשים, דואגים אחד לשנייה, זה פשוט כיף!

אז מכיוון שיש לי משפחה מפנקת, עם השחרור מהאשפוז עלינו למלונית כך שבכל רגע פנוי ירדנו לפגייה לבקר את הבנות. אסף נסע שלוש פעמים ביום

אתם קמים בבוקר ומתחילים להתארגן – יש המעדיפים להתעורר לפני הילדים ולקום אט אט ואחרים, מכבים את השעון המעורר במטרה לזכות בכמה רגעים נוספים מתחת לשמיכה.
כך או כך, שגרת הבוקר כוללת אצל רוב ההורים בקשות חוזרות ונשנות מהילדים לקחת חלק במסע לעבר היציאה מהבית – צחצוח שיניים, התלבשות ואצל היעילים במיוחד – ארוחת בוקר משפחתית הכוללת שיחה נעימה למתעוררים בניחותא בוקרו של יום חדש. כנ”ל לגבי שגרת הערב.

התגובה של ההורים נחלקת לשניים – איומים ועונשים או משוב חיובי והעצמה – ישנם המשלבים

הכתבה הבאה תעשה לכם סדר>>

לפעמים אנחנו מתפתים להשאר בבית בשבת ולא לצאת עם הילדים. מודה שלרוב זה מתגלה כטעות כי הילדים משגעים אותנו אבל כשזה קורה, כמו היום, אנחנו

אם הורים רגילים חווים רגשות אשמה על זה שלפעמים הם מעדיפים ילד אחד על פני הילד השני שלהם, נסו לדמיין מה עובר על אמא לתאומות.

שמות התאומים: רוי (בן) ועומר (בת) גיל:  בני 4.5 שמות ההורים: אוהד רוטנברג ושירן איינהורן רוטנברג מגורים: קריית אתא איך הגבתם כשגיליתם שיש לכם שניים? ברגע שסוף סוף

אני מאד מתחברת לגישה האמיתית והכנה של רינת להורות ולחיים בכלל, אני נהנית לעקוב אחרי מה שהיא כותבת ומפרסמת, ואני יודעת שגם עבורכם, היא יכולה להיות השראה בדיוק כמו שהיא בשבילי.

חודש נובמבר הוא חודש המודעות העולמי לפגים. 1 מכל עשרה תנוקות נולד פג! והרבה מלידות הפגים קורות בהריונות תאומים שרובם הריונות בסיכון. התאומות של קרן

היה לי אתמול יום הולדת.. ולראשונה מזה כמה שנים חגגתי אותי. בניגוד לשלושת ימי ההולדת האחרונים שלי, מאז שהילדים נולדו, משהו השנה היה שונה. פתאום

בלי טיפולים ובלי היסטוריה במשפחה, ופחות מחודש מיום החתונה, התבשרה קרן איתן שהיא בהריון עם תאומים. “זו לא תהיה הגזמה לומר שביליתי את רוב ההריון בניגוב שאריות ג’ל אולטראסאונד דביק מהבטן”, היא מספרת וחולקת טיפים

בעוד כמה ימים, יעשו אור ויובל את צעדיהם הראשונים בבית הספר, שניהם יחד וכל אחד לחוד. מדובר על תחילת הלימודים בבית הספר – שלום כיתה

היום הילדים האוהבים והטובים שלי רבו… זה התחיל במילים ונגמר במעשים. הסתכלתי מהצד ולא התערבתי שעד שזה הפך לנעים הרבה פחות  – כלומר, התפתח למכות.

היום הראשון של כיתה א מסמל מעמד מרגש מאוד עבור ההורה והילד כאחד.כאשר תאומים או שלישייה מתחילים את צעדיהם הראשונות בבית הספר, ההתרגשות הגדולה מציפה שאלות ואתגרים הנובעים ממערכת היחסים המיוחדת שלהם – שניהם או שלושתם יחד וכל אחד לחוד.
באחד בספטמבר ילמדו שלושת ילדיהם של דורית ואייל בכיתה א’ (הורים לשלושה ובונוס)
קראנו אותם לסדר כדי להבין איך עושים זאת בשלושה.

לאור הקיץ המתקרב אני בטוחה שרבים מכם מתחילים לחשוב על גמילת התאומים מחיתולים. לאור נסיוני המר מהנושא אני מביאה לכם מאמר מעניין שהתפרסם בYnet –

החלטתי לחכות שבוע עם הפוסט על החזרה הביתה כדי לקבל קצת פרספקטיבה על הדברים. נוכחתי לגלות שעבורי, עם ההגעה הביתה, הפגייה הפכה להיות זיכרון מעומעם

חשבתי שהפוסט הלפני אחרון יהיה שמח ואופטימי. ציפיתי ששבוע לפני שהבנות אמורות לצאת הביתה אכתוב על ההתרגשות וההכנות לקראת בואן. קיוויתי שכשהשחרור כבר מעבר לפינה

שבוע 33 התחיל אתמול בשמחה גדולה, ואנחנו כבר רואים את הסוף… מאז שהבנות עברו את הקילו הן מתקדמות בקצב מסחרר, בכל שבוע התקדמות נוספת. כשהגיעו

אז מכיוון שיש לי משפחה מפנקת, עם השחרור מהאשפוז עלינו למלונית כך שבכל רגע פנוי ירדנו לפגייה לבקר את הבנות. אסף נסע שלוש פעמים ביום