נופר יהודה יועצת השינה שלנו עם טיפים גדולים לקטנטנים שלכם התאומים – אחד מהם או שניהם – בוכים בכל נסיעה ברכב? ייתכן והנסיעה קשה להם

מאת: נופר יהודה – יועצת שינה ומלווה התפתחותית 2wins ניחוחות של אביב-קיץ בפתח (למרות הקור) ואין כמו הזזת השעון לשעון קיץ כדי להמחיש כמה שזה

למקומות, היכון , רוץ! מכירים את זה? אתם ממש מנסים שתהיה פה משמעת (ארוחת ערב, גינה או כל מקום אחר שגדול יותר ממטר על מטר),

לקראת יום הולדת שלוש של התאומות קיבלתי החלטה לחגוג להן בשני ימים נפרדים בגן. הנה הסיבות שהובילו אותי להחלטה הזו, וקצת מסקנות מהביצוע. יצירת נפרדות בתאומים – חגיגת יום הולדת בנפרד

אז אחרי הפוסט המלנכולי משהו של שבוע שעבר, ולאור השבוע החיובי שעבר עלינו ועל הבנות, החלטתי לכתוב הפעם פוסט אופטימי. נתחיל מזה שהשבוע, הלכנו למשרד

אז מכיוון שיש לי משפחה מפנקת, עם השחרור מהאשפוז עלינו למלונית כך שבכל רגע פנוי ירדנו לפגייה לבקר את הבנות. אסף נסע שלוש פעמים ביום

אתם קמים בבוקר ומתחילים להתארגן – יש המעדיפים להתעורר לפני הילדים ולקום אט אט ואחרים, מכבים את השעון המעורר במטרה לזכות בכמה רגעים נוספים מתחת לשמיכה.
כך או כך, שגרת הבוקר כוללת אצל רוב ההורים בקשות חוזרות ונשנות מהילדים לקחת חלק במסע לעבר היציאה מהבית – צחצוח שיניים, התלבשות ואצל היעילים במיוחד – ארוחת בוקר משפחתית הכוללת שיחה נעימה למתעוררים בניחותא בוקרו של יום חדש. כנ”ל לגבי שגרת הערב.

התגובה של ההורים נחלקת לשניים – איומים ועונשים או משוב חיובי והעצמה – ישנם המשלבים

הכתבה הבאה תעשה לכם סדר>>

בהמשך לפוסט הקודם שמסביר למה קרה שבגיל שלוש יש לי שני קטנטנות שלא מראות כיוון לגמילה מחיתולים, הנה הסיפור שלנו עם כ-ל הטעויות שעשיתי בתהליך הגמילה שלנו מחיתולים.

טיפ מאוד חשוב! מאוד! אחרי הלידה אתם עלולים להיות מאוד עייפים עד מותשים ולכן, אל תהססו לבקש ולכל כל עזרה, החל ממכר, בן משפחה או

לפעמים אנחנו מתפתים להשאר בבית בשבת ולא לצאת עם הילדים. מודה שלרוב זה מתגלה כטעות כי הילדים משגעים אותנו אבל כשזה קורה, כמו היום, אנחנו

על השידה בסלון שלנו, מתחת לטלויזיה, יש תמונה. בתמונה אנחנו שיכורים, מחובקים ומתנשקים בחתונה שהיינו בה ביוני לפני שהתחתנו. היינו אז רווקים מאושרים ומאוהבים. אני

כל ערב מגיעה השעה הזו. אני מחכה לה בסבלנות וכל ערב היא מגיעה. השעה 19.00. אתם בטח חושבים שזו השעה שהילדים שלי הולכים לישון, אז

אם הורים רגילים חווים רגשות אשמה על זה שלפעמים הם מעדיפים ילד אחד על פני הילד השני שלהם, נסו לדמיין מה עובר על אמא לתאומות.

אני מאד מתחברת לגישה האמיתית והכנה של רינת להורות ולחיים בכלל, אני נהנית לעקוב אחרי מה שהיא כותבת ומפרסמת, ואני יודעת שגם עבורכם, היא יכולה להיות השראה בדיוק כמו שהיא בשבילי.

היה לי אתמול יום הולדת.. ולראשונה מזה כמה שנים חגגתי אותי. בניגוד לשלושת ימי ההולדת האחרונים שלי, מאז שהילדים נולדו, משהו השנה היה שונה. פתאום

בלי טיפולים ובלי היסטוריה במשפחה, ופחות מחודש מיום החתונה, התבשרה קרן איתן שהיא בהריון עם תאומים. “זו לא תהיה הגזמה לומר שביליתי את רוב ההריון בניגוב שאריות ג’ל אולטראסאונד דביק מהבטן”, היא מספרת וחולקת טיפים

תאומות,החלפות, האכלות,

בעוד כמה ימים, יעשו אור ויובל את צעדיהם הראשונים בבית הספר, שניהם יחד וכל אחד לחוד. מדובר על תחילת הלימודים בבית הספר – שלום כיתה

היום הילדים האוהבים והטובים שלי רבו… זה התחיל במילים ונגמר במעשים. הסתכלתי מהצד ולא התערבתי שעד שזה הפך לנעים הרבה פחות  – כלומר, התפתח למכות.

היום הראשון של כיתה א מסמל מעמד מרגש מאוד עבור ההורה והילד כאחד.כאשר תאומים או שלישייה מתחילים את צעדיהם הראשונות בבית הספר, ההתרגשות הגדולה מציפה שאלות ואתגרים הנובעים ממערכת היחסים המיוחדת שלהם – שניהם או שלושתם יחד וכל אחד לחוד.
באחד בספטמבר ילמדו שלושת ילדיהם של דורית ואייל בכיתה א’ (הורים לשלושה ובונוס)
קראנו אותם לסדר כדי להבין איך עושים זאת בשלושה.

לאור הקיץ המתקרב אני בטוחה שרבים מכם מתחילים לחשוב על גמילת התאומים מחיתולים. לאור נסיוני המר מהנושא אני מביאה לכם מאמר מעניין שהתפרסם בYnet –

את הטקסט הזה כתבתי בדיוק לפני שנה, עוד לפני שיצאנו להרפתקה המשפחתית שלנו באפריקה. חזרתי אליו עכשיו, והוא עדיין כל כך נכון ומדויק. לכל משפחה יש את הרגעים הקסומים הקבועים שלה, טקס יומי שמאחד את כולם ויוצר את הדבק ששומר אותנו יחד.

ביוני שנה שעברה, אחרי יותר משנה שהן היו באותו גן, התקשרו אלי בוקר אחד להגיד לי שירדן חולה. הייתי אז בחופשת לידה עם ינאי כך

קצת אחרי שינאי נולד החלטנו להעביר את הבנות ממיטות תינוק למיטות מעבר. האמת ששהן לא ניסו לקפוץ מהמיטה ולא נפלו ממנה, פשוט גחמה של אמא

בירידות מירושלים חשבתי על השאלה ששאלו אותי בראיון שהייתי בו היום: “מה היה האירוע המכונן בחייך?” אני בן אדם די פשוט וסטנדרטי, לא היו לי

אז עברה שנה. שנה מאז שהיינו שם. שנה מאז שצלחנו בהצלחה את האתגר הגדול בחיינו שאחריו חזרנו לחיים שלנו אנשים אחרים. יותר חזקים, יותר אוהבים,

החלטתי לחכות שבוע עם הפוסט על החזרה הביתה כדי לקבל קצת פרספקטיבה על הדברים. נוכחתי לגלות שעבורי, עם ההגעה הביתה, הפגייה הפכה להיות זיכרון מעומעם

חשבתי שהפוסט הלפני אחרון יהיה שמח ואופטימי. ציפיתי ששבוע לפני שהבנות אמורות לצאת הביתה אכתוב על ההתרגשות וההכנות לקראת בואן. קיוויתי שכשהשחרור כבר מעבר לפינה

שבוע 33 התחיל אתמול בשמחה גדולה, ואנחנו כבר רואים את הסוף… מאז שהבנות עברו את הקילו הן מתקדמות בקצב מסחרר, בכל שבוע התקדמות נוספת. כשהגיעו

שבוע 30 מסתיים מחר, ומה אני אגיד לכם משעמם. אין דרמות, הבנות מיום ליום רק משמינות, מתחזקות ומזכות אותנו בהמון רגעים של גאווה ואושר. ועל

ארבל וירדן בנות חודש! חודש לחיים החדשים שלנו. הכנתי תבשיל בשר לארוחת ערב עם חברים והרמנו כוסית לסגירת החודש הראשון בחייהן. פעם ראשונה שבישלתי משהו

ארבל וירדן בנות חודש! חודש לחיים החדשים שלנו. הכנתי תבשיל בשר לארוחת ערב עם חברים והרמנו כוסית לסגירת החודש הראשון בחייהן. פעם ראשונה שבישלתי משהו

אז אחרי הפוסט המלנכולי משהו של שבוע שעבר, ולאור השבוע החיובי שעבר עלינו ועל הבנות, החלטתי לכתוב הפעם פוסט אופטימי. נתחיל מזה שהשבוע, הלכנו למשרד

אז מכיוון שיש לי משפחה מפנקת, עם השחרור מהאשפוז עלינו למלונית כך שבכל רגע פנוי ירדנו לפגייה לבקר את הבנות. אסף נסע שלוש פעמים ביום