בלי דרמה. (חלק 1)
קרן איתן
מרץ 1, 2014
1.3.14. השעה 2.00 לפנות בוקר. חדר התאוששות אחרי ניתוח בתל השומר. אני פותחת את העיניים ומזהה את החדר, זו כבר הפעם השנייה שלי כאן היום.
1.3.14. השעה 2.00 לפנות בוקר. חדר התאוששות אחרי ניתוח בתל השומר. אני פותחת את העיניים ומזהה את החדר, זו כבר הפעם השנייה שלי כאן היום.
אז מכיוון שיש לי משפחה מפנקת, עם השחרור מהאשפוז עלינו למלונית כך שבכל רגע פנוי ירדנו לפגייה לבקר את הבנות. אסף נסע שלוש פעמים ביום
אז אחרי הפוסט המלנכולי משהו של שבוע שעבר, ולאור השבוע החיובי שעבר עלינו ועל הבנות, החלטתי לכתוב הפעם פוסט אופטימי. נתחיל מזה שהשבוע, הלכנו למשרד
ארבל וירדן בנות חודש! חודש לחיים החדשים שלנו. הכנתי תבשיל בשר לארוחת ערב עם חברים והרמנו כוסית לסגירת החודש הראשון בחייהן. פעם ראשונה שבישלתי משהו
שבוע 30 מסתיים מחר, ומה אני אגיד לכם משעמם. אין דרמות, הבנות מיום ליום רק משמינות, מתחזקות ומזכות אותנו בהמון רגעים של גאווה ואושר. ועל
שבוע 33 התחיל אתמול בשמחה גדולה, ואנחנו כבר רואים את הסוף… מאז שהבנות עברו את הקילו הן מתקדמות בקצב מסחרר, בכל שבוע התקדמות נוספת. כשהגיעו
חשבתי שהפוסט הלפני אחרון יהיה שמח ואופטימי. ציפיתי ששבוע לפני שהבנות אמורות לצאת הביתה אכתוב על ההתרגשות וההכנות לקראת בואן. קיוויתי שכשהשחרור כבר מעבר לפינה
החלטתי לחכות שבוע עם הפוסט על החזרה הביתה כדי לקבל קצת פרספקטיבה על הדברים. נוכחתי לגלות שעבורי, עם ההגעה הביתה, הפגייה הפכה להיות זיכרון מעומעם
אז עברה שנה. שנה מאז שהיינו שם. שנה מאז שצלחנו בהצלחה את האתגר הגדול בחיינו שאחריו חזרנו לחיים שלנו אנשים אחרים. יותר חזקים, יותר אוהבים,
בירידות מירושלים חשבתי על השאלה ששאלו אותי בראיון שהייתי בו היום: “מה היה האירוע המכונן בחייך?” אני בן אדם די פשוט וסטנדרטי, לא היו לי
אני אוהבת חיבוקים. חיבוקים גדולים מנחמים עוטפים ומחזקים. לב נוגע בלב, כפות הידיים עוטפות בעוצמה ולא נותנות לאף חלק בגוף לברוח. גם הילדות שלי אוהבות
יום הולדת שמח לתיקון שלי. התינוק שלי בן שנתיים היום. הרבה הרימו גבה כשנכסתי להריון קצת אחרי שהבנות היו בנות שנה, חלק חשבו שזה היה
לפני 9.5 שנים נולד בני הבכור ומרגע זה, רציתי לתעד כל רגע בכל דרך אפשרית. חשוב היה לי ליצור מזכרות מיוחדות ומקוריות בנוסף למאגר התמונות והסרטונים שהלך וגדל מידי יום. מזכרת מקסימה ופשוטה מאוד היא יציקת טביעות ידיים ורגליים עם שמו של הילד וכמה מילים מתקופה נפלאה זו. לא וויתרתי על התענוג, גם כאשר נולדו שתי בנותיי.
כאשר הילדים גדלו, מבט חטוף בהטבעות ידיהם ורגליהם הקטנטנות, פתחו בפניי צוהר לרגעים נפלאים מתקופת היותם תינוקות ופעוטות. בנוסף לכך, מדובר באביזר דקורטיבי שיכול לעטר פינות שונות ברחבי הבית ולהעלות חיוך על פני האורחים.
במטרה לאפשר לכל אחד מכם מזכרת נפלאה של כל אחד מהילדים, אני מזמינה אתכם לצקת בבתיכם, באמצעים פשוטים זיכרונות נפלאים באמצעות טביעות קטנטנות.שיהפכו לזיכרון מתוק.
מזל טוב, נולדו לכם תאומים או שלישייה, ואולי גם יותר אם אתם קוראים שורות אלו.
לשון קשורה או כלואה ובלועזית SHORT FRENULUM הנו מצב בו הלשון מחוברת במידה זו או אחרת עם רקמה המונעת את הוצאתה החוצה. לא ברורה הסיבה להיווצרות התופעה אך ידוע שקיים קשר גנטי.
לשון קשורה היא תופעה נפוצה בקרב תינוקות, וברוב המקרים התופעה מאובחנת על ידי אנשי מקצוע במסגרת השהות של התינוק בתינוקייה שבבית החולים.
אצל תאומים או שלישייה, הופעה של לשון קשורה אצל אחד מהתאומים אינה מחייבת בהכרח הופעה של לשון קשורה אצל התינוקות האחרים, אם כי יש סיכוי די גבוה לכך.
הקטנטנים יצאו לאוויר העולם במשקלים 1.950 ו-2.100 ק”ג, בערך כמו 2 שקיות קמח כל אחד. כל מה שעבר לי בראש זה שעכשיו אני יכולה להרפות
מוכנים לקרב נחתנו במיון נשים, אני, בעלי ורגליי ה”שרק” שלי. עוברים “טופס טילטולים” דקירות אולטראסאונד, בדיקה של פתיחה..עדיין 2 אצבעות אך הצוואר מחוק…ומכניסים אותי לחדר
אז מכיון ששמתי לעצמי כיעד להקל ככל האפשר על הורים לתאומים ושלישיות עם טיפים מעולים, הפוסט של היום מחזיר אותי לשבועות הראשונים בבית עם הבנות. כאמא
שבוע 33 התחיל אתמול בשמחה גדולה, ואנחנו כבר רואים את הסוף… מאז שהבנות עברו את הקילו הן מתקדמות בקצב מסחרר, בכל שבוע התקדמות נוספת. כשהגיעו
כל הזכויות שמורות ל-2WIns – כל מה שהורים לתאומים צריכים. האתר נבנה על ידי סטודיו השייק
