
בלי דרמה. (חלק 1)
1.3.14. השעה 2.00 לפנות בוקר. חדר התאוששות אחרי ניתוח בתל השומר. אני פותחת את העיניים ומזהה את החדר, זו כבר הפעם השנייה שלי כאן היום.
1.3.14. השעה 2.00 לפנות בוקר. חדר התאוששות אחרי ניתוח בתל השומר. אני פותחת את העיניים ומזהה את החדר, זו כבר הפעם השנייה שלי כאן היום.
אז מכיוון שיש לי משפחה מפנקת, עם השחרור מהאשפוז עלינו למלונית כך שבכל רגע פנוי ירדנו לפגייה לבקר את הבנות. אסף נסע שלוש פעמים ביום
אז אחרי הפוסט המלנכולי משהו של שבוע שעבר, ולאור השבוע החיובי שעבר עלינו ועל הבנות, החלטתי לכתוב הפעם פוסט אופטימי. נתחיל מזה שהשבוע, הלכנו למשרד
ארבל וירדן בנות חודש! חודש לחיים החדשים שלנו. הכנתי תבשיל בשר לארוחת ערב עם חברים והרמנו כוסית לסגירת החודש הראשון בחייהן. פעם ראשונה שבישלתי משהו
שבוע 30 מסתיים מחר, ומה אני אגיד לכם משעמם. אין דרמות, הבנות מיום ליום רק משמינות, מתחזקות ומזכות אותנו בהמון רגעים של גאווה ואושר. ועל
שבוע 33 התחיל אתמול בשמחה גדולה, ואנחנו כבר רואים את הסוף… מאז שהבנות עברו את הקילו הן מתקדמות בקצב מסחרר, בכל שבוע התקדמות נוספת. כשהגיעו
חשבתי שהפוסט הלפני אחרון יהיה שמח ואופטימי. ציפיתי ששבוע לפני שהבנות אמורות לצאת הביתה אכתוב על ההתרגשות וההכנות לקראת בואן. קיוויתי שכשהשחרור כבר מעבר לפינה
החלטתי לחכות שבוע עם הפוסט על החזרה הביתה כדי לקבל קצת פרספקטיבה על הדברים. נוכחתי לגלות שעבורי, עם ההגעה הביתה, הפגייה הפכה להיות זיכרון מעומעם
אז עברה שנה. שנה מאז שהיינו שם. שנה מאז שצלחנו בהצלחה את האתגר הגדול בחיינו שאחריו חזרנו לחיים שלנו אנשים אחרים. יותר חזקים, יותר אוהבים,
בירידות מירושלים חשבתי על השאלה ששאלו אותי בראיון שהייתי בו היום: “מה היה האירוע המכונן בחייך?” אני בן אדם די פשוט וסטנדרטי, לא היו לי
אני אוהבת חיבוקים. חיבוקים גדולים מנחמים עוטפים ומחזקים. לב נוגע בלב, כפות הידיים עוטפות בעוצמה ולא נותנות לאף חלק בגוף לברוח. גם הילדות שלי אוהבות
יום הולדת שמח לתיקון שלי. התינוק שלי בן שנתיים היום. הרבה הרימו גבה כשנכסתי להריון קצת אחרי שהבנות היו בנות שנה, חלק חשבו שזה היה
כתבתה של מיריק שניר – אשת חינוך וסופרת ילדים (“מרים והים”, “בבית שלי”, “לבד על המרבד” ועוד).
מחקרים שנערכו בנושא הוכיחו כי עוברים הנמצאים ברחם שומעים ומקשיבים לקולות שסביבם, ואף משמרים אותם לאחר הלידה. חוש השמיעה, הנו החוש היחיד באמצעותו העובר מסוגל לקלוט את המתרחש בעולם שמחוץ לרחם במהלך תקופת ההיריון.
האם אכן מומלץ להקריא לעובר או לתינוק קטן שזה עתה נולד סיפורים או שעדיף להמתין לתקופה בו הוא מסוגל להביע עצמו באמצעות מילים? אילו סיפורים עלינו להשמיע בכל גיל, ומה עושים כאשר לכל אחד מהאחים תחומי עניין שונים? איך משפיע המפגש עם ספרים בגיל הרך, על תהליך רכישת הקריאה?
כל הזכויות שמורות ל-2WIns – כל מה שהורים לתאומים צריכים. האתר נבנה על ידי סטודיו השייק