
בלי דרמה. (חלק 1)
1.3.14. השעה 2.00 לפנות בוקר. חדר התאוששות אחרי ניתוח בתל השומר. אני פותחת את העיניים ומזהה את החדר, זו כבר הפעם השנייה שלי כאן היום.
1.3.14. השעה 2.00 לפנות בוקר. חדר התאוששות אחרי ניתוח בתל השומר. אני פותחת את העיניים ומזהה את החדר, זו כבר הפעם השנייה שלי כאן היום.
אז מכיוון שיש לי משפחה מפנקת, עם השחרור מהאשפוז עלינו למלונית כך שבכל רגע פנוי ירדנו לפגייה לבקר את הבנות. אסף נסע שלוש פעמים ביום
אז אחרי הפוסט המלנכולי משהו של שבוע שעבר, ולאור השבוע החיובי שעבר עלינו ועל הבנות, החלטתי לכתוב הפעם פוסט אופטימי. נתחיל מזה שהשבוע, הלכנו למשרד
ארבל וירדן בנות חודש! חודש לחיים החדשים שלנו. הכנתי תבשיל בשר לארוחת ערב עם חברים והרמנו כוסית לסגירת החודש הראשון בחייהן. פעם ראשונה שבישלתי משהו
שבוע 30 מסתיים מחר, ומה אני אגיד לכם משעמם. אין דרמות, הבנות מיום ליום רק משמינות, מתחזקות ומזכות אותנו בהמון רגעים של גאווה ואושר. ועל
שבוע 33 התחיל אתמול בשמחה גדולה, ואנחנו כבר רואים את הסוף… מאז שהבנות עברו את הקילו הן מתקדמות בקצב מסחרר, בכל שבוע התקדמות נוספת. כשהגיעו
חשבתי שהפוסט הלפני אחרון יהיה שמח ואופטימי. ציפיתי ששבוע לפני שהבנות אמורות לצאת הביתה אכתוב על ההתרגשות וההכנות לקראת בואן. קיוויתי שכשהשחרור כבר מעבר לפינה
החלטתי לחכות שבוע עם הפוסט על החזרה הביתה כדי לקבל קצת פרספקטיבה על הדברים. נוכחתי לגלות שעבורי, עם ההגעה הביתה, הפגייה הפכה להיות זיכרון מעומעם
אז עברה שנה. שנה מאז שהיינו שם. שנה מאז שצלחנו בהצלחה את האתגר הגדול בחיינו שאחריו חזרנו לחיים שלנו אנשים אחרים. יותר חזקים, יותר אוהבים,
בירידות מירושלים חשבתי על השאלה ששאלו אותי בראיון שהייתי בו היום: “מה היה האירוע המכונן בחייך?” אני בן אדם די פשוט וסטנדרטי, לא היו לי
אני אוהבת חיבוקים. חיבוקים גדולים מנחמים עוטפים ומחזקים. לב נוגע בלב, כפות הידיים עוטפות בעוצמה ולא נותנות לאף חלק בגוף לברוח. גם הילדות שלי אוהבות
יום הולדת שמח לתיקון שלי. התינוק שלי בן שנתיים היום. הרבה הרימו גבה כשנכסתי להריון קצת אחרי שהבנות היו בנות שנה, חלק חשבו שזה היה
כשהייתי בהריון עם התאומות הייתי ממש מוטרדת מסיפור ההנקה. ידעתי שזה הדבר הכי טוב עבורן אבל גם ידעתי שאחד הדברים שאני הכי צריכה למען איכות
שמות התאומים: רוי (בן) ועומר (בת) גיל: בני 4.5 שמות ההורים: אוהד רוטנברג ושירן איינהורן רוטנברג מגורים: קריית אתא איך הגבתם כשגיליתם שיש לכם שניים? ברגע שסוף סוף
” אמא לפגים, היא לא סתם אמא, היא לא סתם אחת שקוראת לעצמה לביאה. אמא לפגים לא עוסקת בזוטות ( למרות שלא פעם הייתה רוצה), אמא לפגים מביטה בילדיה באופן שונה, לא מדובר רק באהבה, כשאמא לפגים מביטה בילדיה היא מביטה בהם בהערצה.. כי היא אמנם ישבה ליד מיטתם בבי”ח, הבטיחה שתתן להם חיים טובים, ביקשה סליחה על תחילת החיים שהעניקה להם, הבטיחה שמהרגע שיבואו הביתה הכל יהיה שונה, נלחמה ברופאים שיבדקו , ויבדקו שוב ושוב, אך את המלחמה האמיתית אותו פג קטן כל כך, אותה לוחמת אמיצה מאין כמוה, את המלחמה הם עברו על בשרם ועד היום הם עוברים. אמא לפגית היא אישה חזקה, היא נשברת אבל לבד בפינה, בבוקר היא מתעוררת ליום חדש, לאור חדש, לפג שלה!” מתוך יומנה של רוזית יעקוב (מתוך אתר עמותת לה”ב – למען הפגים בישראל ובני משפחותיהם)
לרגל יום הפג שחל היום – מה המשמעות של פגות, מהי לידה מוקדמת וכמה חשובה התרומה של כל אחד כדי להבטיח טיפול נאות לגיברוים הקטנים
אחד מכל עשרה תינוקות נולד פג. זה מלא. פג מוגדר תינוק שנולד לפני השבוע ה36 של ההריון, או מתחת לשני קילו, כך שגם תינוק שנולד
אני אוהבת חיבוקים. חיבוקים גדולים מנחמים עוטפים ומחזקים. לב נוגע בלב, כפות הידיים עוטפות בעוצמה ולא נותנות לאף חלק בגוף לברוח. גם הילדות שלי אוהבות
חשבתי שהפוסט הלפני אחרון יהיה שמח ואופטימי. ציפיתי ששבוע לפני שהבנות אמורות לצאת הביתה אכתוב על ההתרגשות וההכנות לקראת בואן. קיוויתי שכשהשחרור כבר מעבר לפינה
שבוע 33 התחיל אתמול בשמחה גדולה, ואנחנו כבר רואים את הסוף… מאז שהבנות עברו את הקילו הן מתקדמות בקצב מסחרר, בכל שבוע התקדמות נוספת. כשהגיעו
כל הזכויות שמורות ל-2WIns – כל מה שהורים לתאומים צריכים. האתר נבנה על ידי סטודיו השייק