יום השואה

 

עומר נכנס הביתה קצת נסער. בזוית עיני ראיתי אותו מוטרד ולא רגוע.
שתקתי.
הגשתי את ארוחת הצהרים והיא נאכלה בתאבון רב.
כשסיים את הארוחה הוא הלך לענייניו, ואני – לארגן את המטבח ולהתארגן למנוחה קלה.
תוך כדי שאני מסדרת, עומר ניגש אלי עם ספר שפה, ושאל שאלה… ועוד שאלה…

על השואה…

 

הושבתי אותו על ברכיי והשבתי ככל יכולתי על השאלות שנשאלו.
“זה מה שגם המורה אמרה” השיב.
” אני לא מבין איך זה קרה!”
“ואם גם עכשיו תהיה שואה?”
“אני לא מבין למה היא התביישה שהיא יהודיה”?
רצף השאלות היה גדול.
שאלות שמן הסתם גם אנו המבוגרים את עצמינו שואלים.
השבתי לבני היקר. אך לא לכל שאלה הייתה לי תשובה.

חשבתי לעצמי: ילד יקר שלי, שאלות חשובות ומעניינות אתה שואל.
והשבתי: “היום יש לנו צבא חזק שמגן עלינו ושומר. היום אנחנו הרבה יותר חזקים מבעבר.”

תוך כדי מטר השאלות ,ראיתי זגוגיות עיניים דומעות.

 

חשוב:
לתת לילד להביע את מחשבותיו ושאלותיו.
לא לענות בטרם סיים לשאול ולדבר.
לענות תשובות כנות ואמיתיות.
לדעת שזה בסדר לא תמיד לדעת את התשובה.
לענות בהתאם לגילו של הילד. הפרטים או מעשי הזוועות ילמדו ויחשפו בגילאים בוגרים יותר.
את הילדים הצעירים להכין דקה לפני הצפירה.
לא לחשוף את הילדים יתר על המידה, ולא להשאיר את הטלוויזיה דלוקה ללא הפסקה.
לתת נקודת מבט אופטימית וחיובית על היום לעומת אז.

 

שלכם סימונה פלג

simona@2wins.co.il

 

                                               

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.