לחופש (המקצועי) נולדו

גלית 2 לאתר

היכולת לעשות שינוי, מבוססת על רצון, מוטיבציה, ניסיון אישי ומקצועי, תמיכה של הסביבה הקרובה וכנות עצמית. שתי נשים אמיצות, החליטו לעזוב את המקום הנוח והבטוח, לוותר על מסלול אותו בחרו בעבר הכולל בטחון כלכלי ולרדוף אחר החלום המקצועי.

את הכתבה אחתום עם כמה מילים ממני במטרה להעניק השראה לכל מי שרוצה ויכולה אך חוששת.

והכי חשוב – אל תוותרו לעצמכן…

 

 

גלית יוסיפוב, נשואה לאסף ואימא לחן (9.5), מאי (7) ואור (5.5)

” את השינוי המשמעותי עשיתי לפני כשנתיים, הקמתי את העסק שלי “גלית מצלמת”, כי זה מה שאני עושה תמיד…מצלמת. אני אוהבת לצלם אנשים, לתעד משפחות וילדים, ליצור מזכרות יפות מרגעים שלא חוזרים על עצמם שנית, אך נצורים בזיכרון ומרגשים אותנו. אני מאמינה בצילום טבעי ונינוח, בסביבה נעימה ומוכרת או בלוקיישן קסום כלשהו” היא מספרת ומוסיפה: ” את ה”חיידק” קיבלתי מאבי שנהג לתעד את משפחתו בכל הזדמנות. כשהשתחררתי מהצבא, הוא קנה לי את המצלמה הראשונה שלי ומאז אהבתי לתחום הלכה וגברה. מאז ומתמיד אהבתי לצלם – בכל מפגש או אירוע, טיולים או ברגעים מרגשים. כאשר הפכתי לאימא, האהבה לצילום ולתיעוד התעצמה. היכולת להקפיא רגע ולשמר אותו באופן ויזואלי…קסם לי”.

עד לרגע בו נולדה בתה הקטנה אור, עסקה גלית בתחום משאבי אנוש. למרות שגילתה עניין וחוותה לא מעט אתגרים, החלום להיות צלמת הסתתר אי שם במעמקי נפשה. במהלך חופשת הלידה התגבשה בה אט אט ההבנה, כי הגיע הרגע לשלב את שתי האהבות הגדולות שלה – משפחתה וצילום. ” הבנתי כי עליי להעז ולצאת לעצמאות. חששתי מאוד מהשינוי. באותה עת החלטנו על מעבר מגורים מעיר ליישוב. ההוצאות של רכישת בית, ניהולו וגידול שלוש בנות קטנות, בעלות הפרשי גילאים קטנים מאוד (שתי הקטנות ממש כמו תאומות..) נשפו בעורפה של ההחלטה לצאת לדרך מקצועית חדשה. אסף – בעלי האהוב והחבר הכי טוב שלי, פרגן ותמך מכל הלב, דרבן ודחף אותי להגשים את החלום. גם בני המשפחה והחברים מאוד האמינו, תמכו ועודדו. מבחינתם, היה זה אך טבעי שאבחר בצילום כדרך למימוש עצמי”.

 

גלית 2 לאתר

 

גלית מוסיפה ומספרת כי החשש היה גדול וגם היכולת להעז: “הייתי כל הזמן סביב בנותיי, קיבלתי אותן בצהריים, הסעתי אותן לחוגים, לחברות וחברים, לפעילויות שונות עשיתי את כל הדרוש ממני כאמא. התגוררנו בסביבה חדשה, דבר שדרש מכולנו יכולת וזמן להסתגל ולהכיר. אני מאוד אוהבת להתנדב ולהיות מעורבת וככזו, הצעתי לצלם את ילדי הגן של בתי הבכורה ובתי האמצעית בהתנדבות. הייתי מאושרת וזכיתי גם לפרגון מהסביבה” .

עבור גלית, הייתה זו תחילתה של דרך שאפשרה לה הליכה במסלול המקצועי החדש שבחרה. את מצלמת הפוקט החובבנית, החליפה מצלמה מקצועית שהשאיל לה אביה והיא הייתה מאושרת: ” כל כך נהניתי להחזיק את המצלמה, לצלם, הרעש של הפוקוס והקליק, האפשרות לתעד רגעים מיוחדים, להביא לידי ביטוי רגשות, חיוך, הבעה של ילד – נהניתי! התרגשתי…”

” ההרגשה כי הסביבה מאמינה בה יותר מאשר היא מאמינה בעצמה, אפשרה לגלית להמשיך במלוא הכוח. אירוע רדף אירוע עד שזכתה לביקורת נלהבת ואך המלצה ללימודי צילום, על ידי אחד האבות לילדה הלומדת עם ביתה בגן: “לעיתים, אדם אותו אתה פוגש במקרה, אומר את הדבר הנכון ברגע הנכון. מבחינתי זה היה הרגע, בו הרגשתי כי אני בשלה לצאת לדרך החדשה. להניח את אבן הדרך הראשונה. ואז…העזתי. הרמתי טלפון ונרשמתי ללימודי צילום. הייתי מאושרת. הייתי מוקפת באנשים שאוהבים צילום בדיוק כמוני, למדתי הרבה. קניתי מצלמה משלי – מקצועית וטובה! הרגשתי שאני סוף סוף עושה משהו בשביל עצמי, שהוא רק שלי. תרגלתי את הצילום על בנותיי, שכבר היו רגילות שאימא רודפת אחריהן עם המצלמה או סתם נמצאת שם ברקע…עם המצלמה, מתעדת”.
בתחילת הדרך, צילמה גלית בהתנדבות , במטרה לרכוש ניסיון וגם כדי להעשיר את תיק העבודות שלה. ההזדמנות לעבודה הראשונה בתשלום לא איחרה להגיע – אמו של אחד מהילדים בגן של ביתה בחרה בה לצלם את בתה לבוק בת המצווה. לפתע פתאום, מצאה עצמה מנהלת יומן עמוס עם הזמנות לצילומי מחזור, אירועים משפחתיים קטנים, צילומי פנים, צילומי תדמית, ילדים, משפחות, והריון ועוד. הגיע הרגע – לחיות את החלום.

 

גלית 4 לאתר

 

“השינוי בו בחרתי, כולל גם רגעים קשים ומאתגרים. לפני דרך ארוכה, בה עלי להוכיח את עצמי, להתקדם, להתפתח ולצמוח. אבל… זו הדרך שלי” היא מתגאה ואומרת: “הלהטוטנות בין האמהות לעצמאות אינו פשוט כלל, דבר המעמיד בפני אתגרים לא מעטים. מעבר לתפקידי כאימא , כעצמאית – אני מחויבת לפעילויות נוספות לעיסוק במילום עצמו, כגון: הניהול השוטף של העסק וקידומו. במטרה להתייעל, למדתי להציב לעצמי מטרות, לקבוע סדרי עדיפויות ולהתנהל בצורה יעילה.
במבט לאחור, אני מאוד שמחה על המהלך – היציאה לדרך עצמאית חייבה אותי להתמודד עם הפחדים שלי, לצד עשייה שממלאת אותי וטוענת אותי בכל בוקר מחדש. השינוי מאפשר לי גם להמשיך וליהנות מגידול בנותיי, אני נוכחת ברגעים החשובים שלהן, מבלה איתן, אוכלת איתן צהריים ומרגישה אליהן קירבה שחשובה לי כל כך. לצד כל הקשיים הקיימים, היתרונות מבחינתי לחלוטין עולים על החסרונות” מסכמת גלית.

גלית ממליצה ללכת אחרי הלב, ולהאמין בעצמך וביכולת של כל אחת, ליצור את השינוי לו היא מייחלת. הדרך יכולה להיעשות גם בצעדים קטנים – שיאפשרו התקדמות איטית אך משמעותית, המסבה אושר רב ותחושת סיפוק. חשוב למצוא את האיזון בין האמהות לעבודה בכל יום מחדש. לדעת לשחרר כשאין ברירה, וישנם לא מעט רגעים כאלה וגם, ליהנות. ” השתדלי לקום בבוקר ולאהוב את מה שאת עושה. לקבל כל שלב באהבה. לשמור על ראש פתוח לכל הזדמנות שיכולה לבוא, לאתגר את עצמך”.

 https://www.facebook.com/galitmetzalemet/https://www.facebook.com/galitmetzalemet/

   גלית לאתר    גלית לאתר 5

 

 

 

נועה שמש וינשטין (32), אמא למור בן שלוש וחצי וגל בת שנה ושלושה חודשים ונשואה למשה. 

במהלך העשור האחרון עבדה נועה, כגננת בגני ילדים. למקצוע שותף גם בעלה, כך שעוד לפני שהקימו בעצמם משפחה, תמיד היו סביבם ילדים.
לאחר לידתו של מור (הבכור) קיבלה נועה ליום ההולדת מכונת תפירה, שאפשרה לה לגלות עולם חדש וערוץ נוסף של עניין והנאה. הידיים תפרו והרעיונות (שעד כה היו מונחים ככתבים במגירה) זרמו וכך החלה לייצר, מוצרים המיועדים למצבים שכיחים בהריון, הנקה ובמהלך ההורות.
לאחר הלידה הרגישה נועה תחושה מיוחדת מאוד של כוח, ליצור ולהגשים, הרגשה שגרמה לה לחזור למכונת התפירה. כמענה על צורך אישי, ייצרה רפידות הנקה סופגות שגם נראות טוב על הגוף. תהליך ייצור הרפידות ארך זמן ממושך, וכלל: איסוף חומרי גלם ובדים מארצות שונות ורחוקות, התנסות ובחינת המוצר המוגמר, וסימל תחילתו של מסע עבור נועה שהבינה שמנקודה זו היא ממשיכה רק קדימה.

” תמיד ידעתי שאני רוצה ליצור ולהמציא, דבר אותו עשיתי עד לנקודת המפנה, במסגרת עבודתי בחינוך” מספרת נועה ומוסיפה: ” לי ולבעלי היה קשה להכיר בעובדה כי לא אהיה גננת. השינוי המקצועי היה כרוך גם בוויתור כלכלי משמעותי לשנינו יחד עם זאת, המשפחה המורחבת הביעה תמיכה מלאה והחליטה לצאת יחד איתנו אל הלא נודע”.

 

נועה 3 לאתר

 

נועה מדגישה כי האתגרים הגדולים ביותר במהלך יצירת שינוי מקצועי הנם רבים וכוללים: ההכרות מחודשת עם תחום מקצועי חדש, מציאת השותפים הנכונים ואיתור אזורי הנוחות שיובילו לביטחון אישי כבסיס לשינוי.
” ההחלטה תהליך של שינוי, עלול לגרום לנו למצוא בעצמנו מגוון תכונות שלא הכרנו עד לרגע זה – טובות יותר או פחות. התמיכה והגיבוי של המשפחה הצעירה, אפשרה לי לצמוח והמשיך בדרך בה התחלתי. היתרונות והחסרונות של כל שינוי, אופייניים להזדמנויות ולאתגרים הקיימים בכל הימור או סיכון מחושב. הפעם החלטתי להמר עצמי, דבר הנותן תחושת עוצמה גדולה מאוד ובאותה נשימה, גם מפחידה. לאורך כל הדרך, השתדלתי לנהל שיח עם רגשות הפחד שעלו שוב ושוב, במטרה להמשיך לנוע לעבר המטרה שהצבתי לעצמי”.

 

נועה 2 לאתר

 

כיום, שנה מהיום בו החליטה לשנות את חייה המקצועיים, מוכרת נועה את המוצר שייצרה – רפידות הנקה, בעיקר דרך האינטרנט, במטרה לשווק בקרוב לחנויות.
למי שמתלבטת האם לשנות את מסלול חייה, וחוששת לצאת לדרך מאתגרת ושונה, מייעצת נועה:
זכרי כי הדבר אפשרי, התשובות נמצאות “מחוץ לקופסא”.
תדאגי לעצמך. תאכלי טוב. חייכי לעצמך.
זכרי מה הייתה הסיבה, שגרמה לך לצאת לדרך החדשה והאמיני ביעד שלך. בכל דרך ישנם רגעים פחות נוחים ורגעים משמחים. אל תאבדי את היעד ולא את עצמך.

www.tipashel.com

 

בנימה אישית כמי שעשתה במהלך השנה האחרונה דרך מאתגרת ומספקת מעין כמותה, שרבוט קצר עם מסר גדול –

זו הייתה אהבתי מגיל ינקות,
ארגזים ארגזים שמורים להם כתבי מגיל חד ספרתי, מחברות בהן שילבתי גזירי עיתון אליהם הצמדתי סלוגנים מבלי שידעתי שכך קוראים להם. שרבטתי ציורים שהפכו לאיורים לכתבות שהיו ביטוי לנפש שלי וגם נשאבו מעולם התוכן שלי שהתבסס על קריאה מרובה של ספרים ועיתוני ילדים.
כתבתי תסריטים שהפכו לתכניות רדיו (תסכיתים) ונצרבו על גבי קלטות. מה הייתה גדולה ההתרגשות שליום הולדתי קיבלת טייפ כפול בו יכולתי להקליט מקלטת אחת לשנייה – היה מדובר על שדרוג של העריכה והתכנית כולה!
המשכתי לכתוב גם כשהפכתי לנערה, המילים המשיכו לזרום והפכו למשענת, לכתף, ליומן סודי הכולל שירים, סיפורים שהגיעו הישר מהלב. אהבתי, צחקתי, בכיתי וחוויתי וכל זה הפך להברות, מילים, למשפטים.

 

פוסט לאתר

 

בגיל מאוחר יותר, התקנאתי באילו שיודעים לכתוב, באנשים המתפרנסים מכך. בכל עבודה בה בחרתי ברחתי לכתיבה.. כאשר נסעתי למקומות רחוקים – נשאתי איתי פנקס מוכנה לרגע בו יחמוק השיר, בו המילים יציפו אותי ומצאו דרכי צוהר לדף הלבן. חיפשתי בכל מקום את המילה הכתובה, את הרגע בו אחבור לדף, להרגיש בידי את כלי הכתיבה ויחד ליצור משהו חדש.
איזו הרגשה נפלאה זו הייתה לרוקן את המחשבות, את מה שראיתי, חוויתי, ניסיתי לכדי יצירת מופת הניצבת לנגד עיני.
כתבתי סיפורים, שירים, חרוזים וכל זאת, אחסנתי אי שם בלב, במגירה, מאוחר יותר על צג המחשב.
הזמן עבר ולפתע הגיע גיל 40, בו החלטתי לעשות מעשה ולנסות להגשים חלום ישן.
בצעדים מהוססים, לב רוטט וגיבוי מלא ממשפחתי האהובה, התחלתי לפעול.
ואז הגיע הרגע בו הבנתי שאני יודעת לכתוב ועושה זאת טוב…
הסביבה המקצועית והאישית העבירה לי מסר חד משמעי שבא לידי ביטוי במילים, מעשים וגם במרשרשים, כי היא רוצה לשמוע ולקרוא עוד ועוד.
התבקשתי להעניק הדרן לכל מקום אליו פניתי. אוחזת בכלי כתיבה, מקלידה אות אחר אות.. והם מבקשים עוד…
לפתע פתאום, הגשמתי חלום שמידי יום ממלא אותי מחדש.

תחלמו..תעיזו ותגשימו והלב יאמר לכם תודה…

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.