לחלוק

סמדר לאתר

סמדר לאתר

סמדר נתן

נעים להכיר….
אני סמדר.
אמא לשלושה מקסימים אחד בן 8 ושניים בני שלוש עוד שבועיים.
אני אם יחידנית, לא מבחירה. התאלמנתי לפני כשנה וחצי (על זה אפשר לקרוא במקומות אחרים…) ומסתבר שהחיים ממשיכים והם חזקים יותר מהכול !
אני אוהבת לכתוב, זה מרפא, משחרר, מפנה המון מקום בראש ובנפש במיוחד כשהחיים מלאי התרחשויות שרודפות אחת אחרי השנייה. אני כותבת על כל מיני דברים ובניהם הורות, גידול ילדים, התמודדות עם זוג תאומים, התמודדות עם תאום שנולד עם בקע סרעפתי, הריצה אחרי הזמן ובעצם כל מה שאני חווה בחיי היום יום (וזה המון…).
זו אני, מקווה שתהינו, תקראו, תזדהו ותצאו עם תובנות.
שיהיה שבוע נפלא מלא הפתעות

כשהייתי בהריון וכבר ידענו שאחד הילדים לא ייוולד בריא ויאלץ לעבור ניתוח סמוך ללידתו לא בדיוק הבנתי את המשמעות. היה פחד מהלא נודע, חששות, מחשבות אם ישרוד את הלידה, מה מרגישים כשנולדים תאומים ועוד…
אף פעם לא התעסקתי ולא חשבתי על זה שאאלץ להתחלק לשנים, שאאלץ לוותר לזמן ארוך על גידול אחד הילדים.
כשנולדו תאום אחד השתחרר לאחר שבוע והשני נשאר בטיפול נמרץ ועבר ניתוח מציל חיים. עברנו לגור אצל חמתי, חוץ מכאבי הניתוח הרגשות מההורמונים והקבלה של מצב משפחתי חדש היה גם ילד שרציתי לנסוע אליו ולהחזיק לו את היד וללטף, לא יכולנו להתמודד עם זה לבד ! הייתי בסערה, לא נחתי לשנייה. קמתי, האכלתי, חיבקתי, ליטפתי ובפנים רציתי רק לעלות לאוטו ולנסוע לבית החולים. וכשהייתי בבית החולים חוויתי רכבת של רגשות – פחד, שמחה, חמלה, רחמים עצמיים, תקווה וייסורי מצפון על כל מי שמחכה לי בבית.
כל החודש הראשון בטיפול נמרץ לא הכין אותי לבאות….
אחרי חודש הילד הועבר למחלקה פתוחה, כלומר, הוא היה זקוק להשגחה 24/7….
מה עושים???
כולם התגייסו בעלי, חמתי, אמא שלי, דודים, אחיינים… כל מי שרק יכל לעזור בפרטים הקטנים והגדולים כאחד.
וככה בילינו עוד 3 חודשים באשפוז. אני הייתי כל היום בבית החולים, אחרי הצהריים אמא שלי החליפה אותי שאלך להתקלח ולהגיד שלום למי שבבית וחזרה לבית החולים. לא כל אחד יכל להחליף אותי, לא כל אחד מסוגל להתמודד עם פעוט שמחובר לעשרות צינורות ועובר ניסיונות.
פספסתי, פספסתי הרבה… את החודשים הראשונים של אחד הבנים, את ההתחברות הראשונית, ההנאה מהגילוי, הראשוניות של כל דבר. לפעמים הייתי מגיעה הביתה ורואה דברים חדשים וזה מאוד כאב…
יחד עם זאת הודיתי ואני עדיין מודה על חמתי שהייתה מוכנה ויכלה להכיל אותנו, את הסיטואציה הלא פשוטה. לגדל תינוק בן יומו בגיל 70+ זה לא ממש פשוט, לקבל משפחה (גם אם זה הבן שלך) לתוך החיים שכבר סיגלת לעצמך ולעבור כזה טלטול זה בכלל לא מובן מאיליו.

היום בראיה לאחור אני לא ממש מבינה איך צלחתי-הצלחנו לשרוד את התקופה ההיא, לא מבינה מאיפה היו לי הכוחות להתחלק כל פעם מחדש, איך הצלחתי לעשות את זה ולהישאר שפויה.
ויש המון דברים שלא מבינים, ולפעמים טוב שכך….

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.