הכירי את רצפת האגן שלך

 מהי רצפת האגן, מדוע חשוב לחזקה בהריון, לאחר הלידה ובלידה מרובת עוברים בפרט

                                                                                                                                                                          (קרדיט תמונה: FreeDigitalPhotos.net/ nenetus)

מהי רצפת האגן? ומהם תפקידיה?

רצפת האגן מורכבת מרקמת קולגן, אלסטין, שריר חלק ושלוש שכבות שרירים:
השכבה העמוקה, המורכבת מזוג שרירי ה- LEVATOR ANI PLATE, הינה המבנה העיקרי של רצפת האגן. שריר זה מורכב מארבעה שרירים: Pubovaginalis, Puborectalis, Pubococcygeus, ו- Ileococcygeus .
תפקידיה של שכבה זו הינם למנוע צניחת אברי המין ולהוות משטח לראשו של העובר, עליו מבצע העובר סיבוב פנימי, בזמן צאתו מצוואר הרחם.
השכבה האמצעית, הינה שכבה המכילה את סוגרי צינור השתן, פי הטבעת (החלחולת) וה- Transversus perinei profondus .
השכבה החיצונית, הנקראת פרינאום, מכילה את ה- Transversus perinea superficialis שתפקידו לייצב את רצפת האגן, External anal sphincter ו- Bulbocavernosus אשר תפקידיו הינם חסימת הוריד הגבי של הדגדגן דבר הגורם לזקפה נשית. בנוסף, עוזר בהעלאת לחץ הסגירה של צינור השתן ובעקבות כך, עוזר במניעת דליפת שתן בעת מאמץ ומפעיל רפלקס המדכא את הצורך לתת שתן- התאפקות.

תפקידיה של רצפת האגן
 העלאת לחץ הסגירה של צינור השתן, פי הטבעת והנרתיק העוברים דרך רצפת האגן.
 שליטה על הפרשות השתן והיציאה: כיווץ רצפת האגן גורם להרפיית רפלקס השלפוחית ו/או פי הטבעת, דבר המאפשר להתאפק. כאשר אנו מעוניינים להפריש החוצה את ההפרשות, נעשה הדבר על ידי הרפיית שרירי רצפת האגן, המפסיקה את הרפלקס ומאפשרת לשלפוחית השתן ו/או לחלחולת להתכווץ לשם התרוקנות.
 בלימת זעזועים והגנה על אברי חלל הבטן- בזמן העלאת לחץ תוך בטני (כגון בזמן התעטשות, שיעול, דחיפה, קפיצה, ריצה, הרמת חפצים, משיכה וכדומה).  שרירי רצפת האגן מתכווצים, במטרה למנוע מאברי הבטן לעבור דרך רצפת האגן. בעקבות כך נוצרת הגנה לרקמת החיבור של רצפת האגן, ולאברי חלל הבטן מפני מתיחה, העלולה להחלישם ולפגוע בתפקודם התקין.

השפעת ההריון והלידה על תפקוד רצפת האגן

ההריון, כמו גם הלידה, מהווים כל אחד לחוד ויחדיו, גורם סיכון לפגיעה ברקמות החיבור, שריריה ועצביה של רצפת האגן. התסמינים הקשורים לפגיעה ברצפת האגן הם צניחות אברי האגן ופגיעה בתפקוד האיברים, כגון איבוד לא רצוני של שתן, צואה, גזים, פגיעה בתפקוד המיני, כאבים באזור ועוד. להיריון עצמו, ללא קשר לאופן בו תתבצע הלידה, יש השלכה על רצפת האגן והוא מעלה את הסיכון לצניחות איברים ואי נקיטת שתן. יתרה מכך, לא הוכח כי ניתוח לחיתוך דופן (ניתוח קיסרי) מגן מפני פגיעה בפי הטבעת או מונע דליפת צואה. מכאן הסברה, שהנזק לסוגר קורה במהלך ההריון ולאופן הלידה ישנה השפעה חלקית על סוגר זה.
במהלך ההריון המשקל אותו נושאת רצפת האגן הולך וגדל עם גדילתו של הרחם, העובר/ים, השלייה/יות וכמות מי השפיר. בנוסף לכך, הורמוני ההיריון- הפרוגסטרון והרלקסין, הגורמים לגמישות יתר של רקמות החיבור בהיריון, משפיעים גם הם על שרירי רצפת האגן הנעשים רפויים יותר. ככל שההיריון מתקדם גדלה גם הבטן ועמה נמתחים שרירי הבטן (כ- 15 ס”מ). לרוב, בהיריון מרובה עוברים נמתחים שרירי הבטן מעט יותר, בהשוואה להיריון עם עובר יחיד וכתלות במספר העוברים, משקלם ועוד. תפקידם של שרירי הבטן הוא לקבע במקומם הנכון את חוליות עמוד השדרה, אברי הבטן והאגן. לאחר הלידה שרירי הבטן שהתארכו אינם חוזרים מיד לאורכם כפי שהיו טרם ההיריון. מכאן נובע, ששרירי הבטן לאחר הלידה אינם נוטלים חלק משמעותי בהגנת רצפת האגן. יש לזכור- לפני חיזוק שרירי הבטן יש לחזק תחילה את שרירי רצפת האגן!!! חיזוק שרירי הבטן טרם חיזוק רצפת האגן עלול לגרום לנזק משמעותי לרצפת האגן.
במהלך ההיריון, במקרים בהם נוצר דיאסטזיס רקטי (מצב בו נוצרת היפרדות מעל ל- 2 ס”מ בין שני שרירי הבטן האורכיים), יגרום הדבר להיחלשותה של דופן הבטן, והיא לא תספק הגנה טובה לרצפת האגן, גם במידה ושרירי הבטן חזרו לאורכם התקין לאחר הלידה. תרגילי בטן בהיריון המתבצעים באופן שאינו תואם להיריון (משכיבה לישיבה- תרגילים האסורים בהיריון), כמו כן לחיצות לא נכונות בלידה (לחיצת העובר כלפי מטה עם אוויר לכוד בריאות והרמת הראש והרגליים), עלולים להעלות את הסיכוי להיווצרותו של דיאסטזיס רקטי.

בשלב השני של הלידה, החל מפתיחה מלאה ועד צאת העובר/ים לאוויר העולם, לחץ ממושך של ראש העובר/ים על עצב שרירי רצפת האגן גורם להאטה בתגובתו. לחץ ממושך בלידה על רצפת האגן בשלב זה יכול לנבוע מסיבות שונות וביניהן תנוחת לידה, כגון שכיבה על הגב, אשר פחות מתאימה ויעילה להתברגות העובר/ים בתעלת הלידה, שימוש באפידורל היכול להאריך את השלב השני של הלידה בכשעה נוספת, לחיצות לא נכונות ועוד. כ- 80% מהנשים שילדו בלידה נרתיקית סובלות מפגיעה עצבית ברצפת האגן, בדרגה כזו או אחרת. ההאטה בתגובתו של העצב המעצבב את שרירי רצפת האגן, תגרום לרפלקס ההגנתי של שרירי הרצפה להתבצע מאוחר מהנורמאלי ואף בעוצמה חלשה יותר (שאינה מספקת הגנה לרקמות החיבור במידה הראויה), דבר התורם עוד להתדרדרות מצבם של שרירי רצפת האגן. פגיעה מעין זו עלולה לגרום בטווח הקצר ו/או בטווח הארוך לצניחות אברי האגן ואי שליטה על סוגרים. בלידת תאומים, כל אחד מהעוברים בתורו, לוחץ על רצפת האגן ועובר דרכה ביציאתו אל אוויר העולם. מכאן שמשך הלחץ על רצפת האגן בלידת תאומים הינו ארוך יותר ממשך הזמן בלידת עובר יחיד ובעקבות כך, גם גובר הסיכוי לנזקים העלולים להיגרם לרצפת האגן.
גורמי סיכון כגון קרעים ספונטניים בדרגות גבוהות, התערבויות בלידה כדוגמת חיתוך חיץ (אפיזיוטמיה) ולידות מכשור (וואקום/ מלקחיים) עלולים גם הם לגרום לפגיעה ברצפת האגן בדרגות פגיעה שונות. על כן, חשוב לנסות ולהימנע ככל הניתן מהתערבויות שאינן הכרחיות ולשמר את תפקודה של רצפת האגן למען בריאותה ואיכות חייה של היולדת.

כיצד אפשר למנוע או להקטין את הנזק העלול להיגרם לרצפת האגן במהלך ההיריון, הלידה ולאחריה?

פיתוח המודעות לרצפת האגן במהלך ההיריון, הלידה ולאחריה –  זיהוי שרירים אילו ולקיחת אחריות בביצוע נכון בעת הפעלתם, הינם הצעדים הראשונים במניעה וקידום בריאות רצפת האגן. כמו כן, למידה נכונה בהפעלת שרירי רצפת האגן בפעילויות יום יומיות, באופן שימנע כאבי גב וליקויים בתפקוד הרצפה. לדוגמה, לפני הרמת התינוק מומלץ להתקרב איליו עד כמה שניתן, לכווץ ראשית את רצפת האגן, לאסוף את הבטן פנימה, לנשוף אויר מהריאות החוצה ותוך כדי כך לבצע כפיפה מטה, בעזרת כיפוף הברכיים ללא הטיית הגב קדימה. כל זאת ועוד ניתן ללמוד כבר במהלך ההיריון וגם לאחר הלידה, במסגרת חוגי התעמלות להיריון ולאחר לידה. במקרה של היריון תאומים יש להתעמל במסגרת המתאימה להיריון זה. שרירים חזקים במהלך ההיריון יקטינו באופן משמעותי בעיות כגון צניחות אברים, אי שליטה על סוגרים ואף פגיעתם במהלך הלידה תהיה מזערית יותר.

הכנת רצפת האגן לקראת הלידה – בעזרת עיסוי פרינאום באמצעות שמנים או שימוש במכשיר אפי-נו ( מעין בלון המוכנס לנרתיק אשר באמצעות ניפוחו מדמה ראש עובר). הכנה מעין זו, מטרתה לעזור ולהגמיש במעט את רצפת האגן, דבר היכול למנוע או להפחית את הופעת הקרעים בתעלת הלידה, או להקטין את דרגת חומרתם ואפילו למנוע צורך בחיתוך חיץ הנקבים (אפיזיוטומיה). במחקרים שונים, לא נמצא יתרון בולט בעיסוי הפרינאום, כאשר התבצע העיסוי רק בעת הלידה ע”י הצוות, לעומת נשים שלא בוצע להן עיסוי מעין זה בלידה. היעילות של העיסוי הייתה טובה יותר כאשר ההכנה של הפרינאום נעשתה במהלך ההיריון, לעומת ביצוע העיסוי רק בלידה עצמה. חשוב לציין, שהעיסוי בפרינאום רק בעת הלידה לא היה יעיל, אך גם לא גרם לנזק לרצפת האגן.

רטיות חמות המונחות על אזור הפרינאום לקראת סוף השלב השני של הלידה –  גורמות גם הן לגמישות שכבת הפרינאום. כמו כן, שימוש במים בשלב הלחיצות, לדוגמת מים זורמים, ישיבה באמבט וכדומה, עשוי לגרום לגמישות הפרינאום, לתחושת רוגע, הקשבה לגוף ובכך ללחיצות יעילות יותר, שיובילו לשלב שני קצר.

תנוחות אנכיות המקדמות את הלידה – בהן העובר/ים מתבסס/ים במנחים נכונים בתעלת הלידה, מעלים את הסיכוי להימנע מהאטה בלידה ובמקרים מסוימים, אף לסייע במניעת הצורך בניתוח קיסרי.

נשימות בטניות – הנכונות יותר ללידה, עשויות לעזור בהפחתת הנזקים ואף למנוע אותם. בנשימה בטנית, הכנסת האוויר מתבצעת ע”י הסרעפת, לעומת הוצאת האוויר המתבצעת ע”י שרירי הבטן. כתוצאה מנשימה זו, נכנסת הבטן פנימה ודוחקת כלפי מעלה את הסרעפת, פעולה שתגרום לאוויר לצאת החוצה (נשיפה). בזמן זה, אברי חלל הבטן והאגן עולים מעט. כאשר שרירי הבטן מתרפים, הסרעפת, אברי חלל הבטן והאגן יורדים ושבים למקומם. נשימה המתבצעת ללא שיתוף הבטן גורמת לנשימה רדודה יותר, עלייה ברמת האדרנלין ומגבירה אי שקט פנימי. תרגול נשימות אלו כבר במהלך ההיריון, יכול להקל  באופן משמעותי בעת הלידה.

לחיצות נכונות בלידה – המתבצעות בתנוחות אנכיות, תוך נשיפת אוויר החוצה, בו בזמן שהיולדת חשה בצורך ללחוץ, הנן  בעלות תרומה רבה בקיצור משך השלב השני של הלידה, ובהגנה על אברי חלל הבטן ורצפת האגן.

הפחתת השימוש, עד כמה שאפשר, במשככי כאב בלידה (אפידורל, זריקות טשטוש)  – המהווים גורם סיכון ללידות מכשור כגון וואקום ומלקחיים, תחושה חלקית או חוסר תחושה של היולדת ללחיצה, לחיצות פחות יעילות ולעיתים הארכה של משך השלב השני של הלידה.

תקופת משכב הלידה

בתקופת משכב הלידה (המוגדרת כ-6 שבועות מזמן הלידה), שרירי רצפת האגן ושרירי הבטן הרוחביים, אינם מסוגלים לספק הגנה באופן יעיל לרקמות החיבור. מאזן ההורמונים מתחיל בהדרגה לחזור למצבו טרם ההיריון ועצמות האגן אשר התרחקו זו מזו חוזרות גם הן למקומן. שרירי הבטן שהתארכו במהלך ההיריון חוזרים בהדרגה לאורכם הנורמאלי.
לאור שינויים אילו, חייבת היולדת לנהוג בתבונה עם גופה ובכך לנסות ולהימנע ממצבים כגון דליפת שתן וצואה, צניחת איברי מין ובעיות בעמוד השדרה. חשוב להימנע ממאמצים כגון התעמלות שאינה מותאמת לנשים לאחר לידה ובמיוחד מתרגילי בטן משכיבה לישיבה, הרמת משאות כבדים, עצירות ושיעול כרוני.
כמו כן, מנוחה רבה, ביצוע חלק מפעולות היום יום בישיבה/ בשכיבה במקום בעמידה, תרגול נשימות בטניות וחיזוק רצפת האגן, עשויים לעזור ליולדת, לשמור על רצפת אגן חזקה ותקינה.

רויטל מזרחי- ללדת באור – מיילדת, אחות מוסמכת, B.A במנהל מערכות בריאות, מדריכת הכנה ללידה, מדריכת הנקה
ומדריכת התעמלות להיריון ולאחר לידה

www.laledet-baor.co.ilwww.laledet-baor.co.il
https://www.facebook.com/laledet.baor

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.