איך מלבישים תאומים? זהה או שונה?

מי את? ירדן או ארבל?

השאלה שכל אחת מהבנות שלי שומעת מאה פעם ביום. לפעמים הן אומרות את התשובה הנכונה ולפעמים לא, תלוי במצב רוח השטות. לפני כמה שבועות התקשרו אליי מהגן לומר לי שלירדן יורד דם מהאף, זה קורה לה הרבה אז לא נלחצתי… אבל כשהגעתי לגן בשעה ארבע גיליתי שהייתה זו ארבל שדיממה מהאף, וזה אף פעם לא קרה לה לפני כן. לא יודעת ממה הייתי יותר מוטרדת, מזה שירד לה דם מהאף במשך יום שלם וזה אולי הבהיל אותה, או מזה שהיא בילתה יום שלם כשחושבים שהיא ירדן.

כאשר התאומים שלנו באים בזוג, הסביבה רואה אותם לרוב כיחידה אחת

לבנות שלי לנצח יקראו ירדן וארבל או ארבל וירדן. הבעיה האמיתית נוצרת כאשר התאומים עצמם רואים את עצמם כחצי משלם. לא מזמן הייתי עם הבנות בגן שעשועים וילדה ששיחקה עם שתיהן, שאלה את ירדן איך קוראים לה, וירדן ענתה לה “ירדן וארבל”. נחרדתי. “קוראים לך ירדן!” אמרתי לה, “ולאחותך קוראים ארבל”. אני לא אשת מקצוע אבל לי זה לא נראה לי תקין, ואני מבינה שהרבה מהעבודה על הנפרדות של שתיהן צריכה לבוא מאיתנו ההורים, כיון שלסביבה, באופן לגיטימי לחלוטין, אין את היכולת להבדיל בינהן. אני חייבת לציין שהבעיה הזו קיימת גם בתאומים לא זהים, כי הם עדיין תמיד ביחד וכמעט אף פעם הסביבה לא מתמודדת עם כל אחד מהם כיחידה נפרדת.

זהה או שונה – איך כדאי להלביש את התאומים

יש הרבה דרכים ליצור נפרדות אבל בפוסט הזה אני רוצה להתמקד בסוגיית הלבוש. תאומים שלבושים אותו דבר זה חמוד בצורה בלתי רגילה אבל זה רק מחזק את חוסר היכולת של הסביבה להתייחס אליהם כשני ילדים שונים. בעצם ההלבשה באופן זהה אנחנו מעודדים את ההכללה של שניהם תחת יחידה אחת  דבר שבהמשך חייהם יכול לגרום לבעיה.

שוב, אני לא אשת מקצוע אני רק אמא, שרואה מה קורה אצלה בבית. אם לפעמים אני מתבלבלת וקוראת לארבל בשם של ירדן היא נעמדת בכעס ואומרת בקול נעלב “אבל אמא אני ארבל אני לא ירדן!” והיא רק בת 3. זה נורא נורא ברור לי שהיא רוצה שיראו אותה, את ארבל, את הדברים הטובים והמיוחדים שיש רק בה, ואני רוצה שהיא תדע שהיא יהלום נדיר ומיוחד שאין כמוהו בעולם, גם אם יש מישהי שממש ממש דומה לה מבחוץ.

אז תכלס, איך עושים את זה? 

אני מעולם לא הלבשתי זהה, למרות שבעיני בגיל ינקות אין לזה הרבה חשיבות מבחינת הילדים עצמם. בעיני זה מתחיל להיות חשוב,  מהרגע שהילד מתחיל לגלות את עצמו. גם לא הייתי רוצה שבפעם הראשונה שהילד נגיד יעשה משהו חדש בגן הגננת תספר לי בהתרגשות שאחד מהם עשה משהו מגניב אבל היא לא סגורה על מי זה בדיוק היה.

מכיון שיש לי קטע עם בגדים, אני מודה שאף פעם לא אלביש אותן שונה לחלוטין, למשל תמיד אלביש את שתיהן באותו סגנון, נגיד שתיהן בשמלה זהה אבל בצבעים שונים (ואולי גם זו טעות כי ככה הן עדיין דומות אבל לי קשה לי עדיין להפריד בינהן לחלוטין)

זה שלי מהבית!

מה שטרם עשיתי ואני מתכוונת לעשות ממש בקרוב זה להפריד ארונות. עד עכשיו כל הבגדים שלהן היו ביחד וכל אחת יכלה ללבוש ולנעול הכל. לאור הרבה מריבות על רכוש בבית (“זה שלי מהבית” סטייל) הבנתי שהילדות, כמו כל ילד, זקוקות למשהו שיהיה רק שלהן ולא של אף אחד אחר, וחוץ מהמיטה של כל אחת מהן אין שום דבר כזה בעולם. הן חולקות הכל בבית, בעיקר בגלל עצלנות שלי, ואני מבינה היום שזה בדיוק הזמן (ואפילו כבר מאוחר מדי) לעזור לכל אחת מהן להגדיר את האישיות שלה בפני עצמה, בין היתר בדרכים חיצוניות כמו ליצור רכוש לכל אחת. מכיון שאנחנו עוברים דירה בקרוב החלטתי שבבית החדש יהיו לנו שני ארונות – ארון לארבל וארון לירדן, וכשנפרוק את הארגזים נחליט יחד איתן למי שייך כל בגד ונסמן אותם, כנ”ל עם הנעליים.

 

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.