הדרכת הורים לתאומים – איך אפשר לחלק תשומת לב בין שני ילדים?

אז כמו שאתם יודעים ארבל וירדן הן הבכורות שלי. אמהות ראשונה, ועוד לשתיים בבת אחת זה מתכון להרבה טעויות. אז אני קוראת הרבה ומתייעצת הרבה כדי לנסות לדפוק להן את האישיות כמה שפחות. אני בטוח עושה מיליון טעויות אבל אם אפשר לצמצם אותן ולקבל מושג מבעלי ניסיון מה הדבר הנכון לעשות – מה טוב. אני קוראת, מאמצת שיטה והולכת עליה, לפחות ליומיים, אז אני מתייאשת, מתלבטת אם זו הגישה שמתאימה לי ומשנה אותה לגישה אחרת שקראתי עליה.

לא טוב.

אחד הדברים החשובים בהורות זה עקביות, וכשאני לא בטוחה שאני עושה את הדבר הנכון אני לא עקבית מה שמשגע את הילדים והורס לי את החינוך. בעיה נוספת היא שאני לא לבד בבית, יש פה גם אבא. תאמינו לי הורים יחידנים הרוויחו, מה שהם מחליטים זה מה שקורה בעוד שפה בבית אני יכולה להחליט החלטות עד מחר, אם אבא בא בערב וחושב שאני טועה, הקלפים נטרפים מחדש ושוב התוצאה היא ילדים מבולבלים והורים מתוסכלים.

זו הסיבה שהלכנו להדרכת הורים, ולא סתם הדרכת הורים, קבוצה של הדרכת הורים לתאומים שמעבר למתן כלים מנחים להורות היא גם מתעסקת בשאלות הייחודיות לתאומים ומשמשת סוג של קבוצת תמיכה שזה אחד הדברים החזקים ביותר שהקבוצה הזו נותנת. הסיבה שהתחלתי את הבלוג ואת האירועים להורים לתאומים היא שראיתי כמה כיף זה לשבת עם עוד הורים לתאומים שמבינים בדיוק מה עובר עליך.

אז באירוע המשפחות של מזל תאומים (3.6.17 אם עוד לא קניתם כרטיס לחצו כאן) דאגתי לכם לשני הדברים. גם מפגש חברתי עם עוד הורים לתאומים וגם ייעוץ עם מדריכת הורים לתאומים!

הכירו את אביטל חיימי

אביטל חיימי היא אמא לשני בנים, תאומה זהה, מדריכת הורים ומנחת קבוצות הורים, מומחית לליווי הורי תאומים. אביטל תהיה בהפנינג משפחות של “מזל תאומים” בפינת הייעוץ שלנו, ותוכלו לגשת אליה להתייעץ בכל נושא שמטריד אתכם. הנה מה שאביטל כתבה על למה צריך הדרכת הורים לתאומים:

אז למה צריך בכלל הדרכת הורים לתאומים?

גם אני מצאתי עצמי עסוקה בשאלה הזו בתחילת דרכי כמדריכת הורים.

ידעתי מאז ומעולם בתוכי שתאומות זה קשר מיוחד, אחר. חוויתי אותו על בשרי כתאומה זהה. התאומות מאז ומעולם משכה אליי תשומת לב מהסביבה, לעיתים נעימה ועוטפת, ולפעמים פחות. אבל מה שם מייחד את התאומות כל כך? היה לי קשה למצוא במשך זמן רב את התשובה בתוכי.

ומדוע הורות לתאומים שונה מהורות לשני אחים צמודים? שמעתי סביבי לא מעט אנשי מקצוע וקולגות (אחת מהן אפילו אמא לתאומים) שטוענים שלגדל שני ילדים בהפרש או באותו גיל זה אותו הדבר. והרי זה טבעי וברור לחשוב כך, כי מי שלא גדל כתאום או חווה הורות לתאומים, לא באמת מרגיש את הרגשות והמחשבות ההוריות שיש להורי תאומים.

בחרתי להמחיש זאת על דרך המטאפורה:

במפגשים שלי עם הורים אני מסבירה שהורות בשבילי היא כמו פנס:

דמיינו פנס שמאיר לילד את הדרכים בהן הוא יכול לבחור,

מאיר לו סכנות ואזהרות בדרך,

מוביל אותו כדי להתמודד עם מקומות חשוכים ומאתגרים.

זהו אור שומר, מגן, בוטח, שבעזרתו בונה הילד את עצמו ואת המציאות.

ככה זה , בעולם הפשוט שבו נולד ילד (ואולי אחריו עוד אחד במרווח של זמן), והפנס הזה שלנו יכול להתמקד, כמו מתמסר אליו, קשוב ופנוי לקריאתו.

מה קורה כשנולדים שניים (או יותר) בו זמנית?

הנה דוגמא מוחשית שנתן לי בני בכורי הבוקרהתלבטנו יחד בין שני אירועים שהיה רוצה להשתתף בהם השבוע, אבל מה לעשותשהם מתקיימים באותו היום בדיוקתוך כדי השיח, הוא אמר : “אוף, אמא, הלוואי והגוף שלי יכול היה להתפצל ולהיות בשני האירועים באותו הזמן“.

זה היה פותר הכל, לא? כמה קשה ההחלטה על מה לוותר כרגע או מה חשוב יותר? בטח כשזה נוגע לילדינו. זו החלטה שאין לה פתרוןשניהם צריכים אותי באותה המידה, באותו שלב התפתחותי.

פגשתי הורים רבים לתאומים אשר חשים את עצמם נכנסים למירוץ יומיומי, במטרה להיות שם בהקשבה לכל אחד מהם. הרצון הטבעי שלנו להתמקד בכל אחד מהילדים בכל רגע נתון, הופך למשימה בלתי ניתנת להשגה. יש שם מרדף אינסופי לקשר טוטאלי, אחד על אחד עם כל אחד מהם. רצון להתייחד עם כל אחד בנפרד ולהיות שם במלואות.

והמציאות היומיומית מאתגרת ויוצרת אינספור מצבים בו ההורה צריך לבחוראת מי להרים ראשון כששניהם בוכים? מה לעשות כשאחד תמיד רץ אליי לחיבוק בגן והשני לא? לעשות תורות או לזרום עם הרגע? מה עושים כשאחד חולה בבית והשני לא רוצה לעזוב אותו וללכת לגן?

אבל המרדף הזה, הפנטזיה הזו של טוטאליות בקשר עם כל אחד, נידונה לכישלון מראש.

שהרי, פנס לא יכול להאיר לשני מוקדים בו זמנית, בדיוק כשם שאנחנו לא יכולים להיות בשני מקומות באותו הזמן.

ומה קורה בסוף היום כשהערב נגמר?

צצות האמונות, המחשבות על ההורה שאני

איך לא הגעתי לאף אחד מהם, טבעתי במשימות ובאינטנסיביות ההורית, ולא היה לי רגע לעצור ולהתבונן.

עד כמה אפשר להכיר אותם באופן ייחודי, בתוך היומיום המורכב,

אמא אחת אמרה לי פעם שהפחד הכי גדול שלה הוא שהם יכעסו עליה כשיגדלו, על כך שלא נתנה להם מספיק יחס כשהיו קטנים.

אלו תחושות קשות ולגיטימיות שמנהלות את היומיום של הורים רבים לתאומים.

אז מה עושים? איך מנווטים את ההורות הזו כשהפנס שלנו הוא אחד? האם זה בכלל אפשרי?

מתחילים מזה שעוצרים רגע, נושמים, ואומרים לעצמינו שאנחנו בני אדם ולא גיבורי על. אמנם מגיע לכל הורה לתאומיםאות גאוות היחידהעל הצטרפותו לקהילה מיוחדת זו, אבל אם נהיה רציניים רגע, מה שהם באמת זקוקים לו זה לראות בעיניים של ההורה שהכל בסדר. הכל טוב בדיוק כמו שזה עכשיו. ולעצמינוחשוב שנדע לשחרר את הפנטזיה שנוכל אי פעם להתפצל ונאמר לעצמנו שזה בסדר גמור להיותאמא טובה מספיק“.

כזו שיכולה להקדיש זמן ייחודי לכל אחד רק פעם ביום.

כזו שתעשה תורות במקלחת או בהאכלה או בסיפור לפני השינה.

כזו שבכל פעם תיקח את אחד הילדים לגן, ואבא ייקח את השני, ולמחרת נחליף.

כזו שזוכרת שכשהיא מאמינה שמה שקורה הוא הכי טוב, גם ילדיה יאמצו את אותה אמונה על העולם.

כזו שיודעת שהיא האמא הכי טובה שיש לילדים שלה ושהם זכו כבר בהיותם אחים מהבטן.

אתם מוזמנים לפגוש את אביטל בהפנינג של מזל תאומים

או לבקר בעמוד הפייסבוק שלה – “לגדול יחד” כדי לקבל עוד טיפים על הורות לתאומים

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.