יציאה מהבית – איך מעמיסים את התאומים לאוטו ונשארים בחיים?

בוקר טוב!!! שבע וארבעים בבוקר ואני נכנסת לחדר המורים. היו לי ארבעים דקות של נסיעה מרעננה לתל אביב להרגע מהבוקר שעבר עליי. כן, יש לי שלושה ילדים מתחת לגיל שלוש, אחד מהם עוד לא עצמאי ולא הולך ושתיים נוספות שדווקא כן הולכות אבל לרוב זה לשני כיוונים שונים, שאף אחד מהם אינו הכיוון שרציתי שילכו אליו, וכן, אני מצליחה לארגן אותם ולהעמיס אותם לאוטו בזמן כך שכל בוקר אנחנו פותחים את הגן בשעה שבע, כי אמא מלמדת בתל אביב ויש צלצול בשמונה ורבע. אם אפשר רק פסלון קטן בבקשה, תודה.

אז איך עושים את זה? גם אם הצלחתי לארגן אותם בנחת במהלך הבוקר עדיין תמיד השלב הסופי של הירידה מהבית, העליה לאוטו והקשירה של כולם לכסאות יכול לקחת נצח, ולהתנהל בעצבים ובלחץ. הרשו לי לחלוק אתכם כמה טיפים שהקלו עליי את החיים. מכיון שיש לי גם תאומות וגם תינוק יחיד אני מניחה שהטיפים פה יהיו רלוונטיים גם עבור הורים לתאומים וגם להורים לילדים שהם סתם אחים 🙂

היום  הבנות כבר הולכות ויושבות בכסאות בטיחות אבל הרשו לי להתחיל דווקא בשלב הטרום הליכה והסלקלים. איך מעלים ומורידים את הילדים מהחניה הביתה? אנחנו גרים בבניין עם מעלית אבל עגלת התאומים לא נכנסת בדלת האחורית של החניה כך שאם הייתי רוצה להעלות את הילדים עם העגלה הביתה הייתי צריכה לעשות סיבוב גדול עד לדלת הראשית. מה עוד שלא יכלתי לסבול שהסמיטריילר (AKA  עגלת התאומים) נמצא בתוך הבית וחוסם את כל הסלון. אז איך מורידים בקלות את הילדים לאוטו בלי עגלה? מה עוד שגם במקרה של תאומים וגם במקרה של ילד אחד הכי מעצבן זה לקשור בעגלה, לרדת למטה, לפתוח את החגורות ואז שוב לחגור באוטו. יותר מדי הוצאות והכנסות וסגירות של קליפסים לפני שבע בבוקר. יזדהו איתי הורים לשניים או שלושה אחים, הרי יורדים לאוטו עם מיליון דברים בידיים (תיקים של הגן, התיק של העבודה, ספל קפה…) אז או שאת הקטן מורידים בידיים ואז אין מקום לקחת את שאר הדברים (אפשר פשוט לתת לילד לזחול עד המעלית וממנה לאוטו, הוא גם ככה חוזר מטונף מהגן אז שכבר יגיע מלוכלך מראש) או שמורידים אותו בעגלה ואז שוב – להאבק לקשור בעגלה, להוציא, להושיב בסלקל לקשור את הרצועות… ואל נשכח שיש כאן עוד ילדה בת שלוש (או שתיים במקרה שלי) שמנצלת את זה שאני עסוקה בקשירות כדי לחקור את כל הג’יפה שיוצא מהמרזב בחניה (מי הגאון ששם מרזב מג’ויף ליד האוטו שלי???) או לחלופין רודפת אחרי החתול התורן אל עבר הכביש. (טרו סטורי, אבל זה לא נושא שהייתי רוצה להרחיב לגביו)  אז איך עושים את זה?

טיפ מספר אחד – סנאפ אנד גו. אני חייבת לציין שאין לי שום מניות על המוצר הזה אני אפילו לא בטוחה איפה מוכרים אותו בארץ כי אני קניתי יד שניה אבל זה פשוט גאוני. מי שהכירה לי את המוצר זו מיכל, אמא לתאומות שגדולות מהבנות שלי בחודשיים, הכרנו דרך הקבוצה להורים לתאומים בפייס ומאז אני לומדת ממנה לא מעט. מדובר במרכב של עגלה, שהסלקל יושב עליו. זה רק שלד של עגלה, יש אותו גם לסלקל יחיד וגם לשני סלקלים (אחד אחרי השני, ברכבת), הוא מתקפל בקלות לגודל צר מאד שלא תופס מקום בבית (קצת יותר עבה ממתקן לתליית כביסה כשהוא מקופל). יש בו סל ענק מתחת לסלקלים שמאפשר לדחוף הרבה ציוד (פתרון טוב גם לקניות בסופר כי אי אפשר להסחב גם עגלת קניות וגם עם עגלת תאומים ואין איפה לשים את כל הקניות). הייתי שמה את הבנות בסלקל כבר בבית, יורדת עם הסנאפ אנד גו ומעבירה בשניה את הסלקלים לאוטו כשהילדים כבר חגורים. עם ינאי אגב התקמצנתי לקנות סנאפ אנד גו יחיד והשתמשתי במתאמים לסלקל שהורכבו על העגלה. זה היה נחמד אבל קצת מעצבן שהייתי צריכה כל פעם לפרק את הטיולון, לשים את המתאמים ואחכ שוב להחזיר את הטיולון למצב הרגיל. סנאפ אנד גו יכל היה להיות הרבה יותר נוח. החניה שלנו מקורה ולכן פשוט נעלנו את הסנאפ אנד גו בחניה (אפשר גם בלובי של הבניין נגיד) והוא שימש אותנו רק לעליה וירידה מהבית. החיסרון הוא שזה טוב רק עד גיל שנה שאז נוטשים את הסלקל ועוברים לכסאות בטיחות. במשך כמה חודשים טובים (מגיל שנה שעברו לכסא בטיחות ועד שהבנות למדו ללכת) הייתי צריכה כל בוקר לרדת עם שתיהן בידיים, כל אחת על מותן. מספר הפעמים שיצאתי מהבית בלי לנעול את הדלת כי פשוט לא היתה לי יד פנויה לנעול, שמורה במערכת.

איפה קונים סנאפ אנד גו? או שמביאים מארה”ב או יד שניה. עולה כמה מאות שקלים (250-400 תלוי כמה טוב אתם מתמקחים) ושווה כל שקל. אני רק מתבאסת על החודשים שעברו עד שקניתי את זה ושברתי את הגב בלהעלות ולהוריד שני סלקלים בידיים כל פעם שיצאתי מהבית)

 

טיפ שני שיש לי לתת למי שיש לו יותר מילד אחד זה בסיס עגינה של הסלקל לרכב – שחוסך את הצורך לקשור את הסלקל כל פעם עם החגורה. יקר, אני יודעת, אבל שווה את זה. בחודשיים הראשונים אחרי שהן הגיעו הביתה מהפגייה גרנו בקומה שניה בלי מעלית כך שהירידה והעלייה לבית תמיד היתה עם הסלקלים וזה היה מעולה שלא היינו צריכים לחגור אותם כל פעם מחדש וגם בהמשך זה שירת אותנו היטב. גם אם הילד נרדם ורוצים להעביר אותו בלי שיתעורר זה ממש נוח כי עולים עם הסלקל הביתה ומעבירים ישר למיטה. גם את זה, מפאת המחיר, אפשר לקנות יד שניה (מבטיחה להעלות בהמשך פוסט עם קישורים לאיפה כדאי לקנות ולפרסם מוצרים יד שניה). אני חושבת שכשיש רק ילד אחד הבסיס עגינה לרכב מעט מיותר כיון שתמיד אפשר להרים את הילד בידיים ועדיין יש עוד יד פנויה, וכמובן שתמיד אפשר לסחוב אותו במנשא. מצרפת כאן תמונה של הבסיס עגינה לרכב למי שלא מבין איך זה נראה – זה פשוט החלק הקבוע לרכב ובעזרת משיכה פשוטה מחברים ומוציאים ממנו את הסלקל בלי להתעסק עם חגורות.

 

וטיפ אחרון להיום – איך מתמודדים עם ה”אני לבד” בעליה לאוטו. מגיל שנתיים וחצי בערך, מהרגע שהיו מסוגלות פיזית, הילדות מתעקשות לעלות לבד לכסא הבטיחות ולהתיישב. לכאורה – למה זה בעיה? פיתוח עצמאות, יכולות פיזיות, תחושת מסוגלות, נהדר! אז פחות. פחות נהדר שכבר חמישה לשבע ובזמן שלוקח להן לעלות לרכב אני מזדקנת לאיטי. עד שיסיימו לעלות, במקום לקחת אותן לגן  אני אצטרך לקחת אותן ללשכת גיוס. וגם אחרי שכבר עלו זה לא נגמר. למה להתיישב איך שעולים, למה? קודם נחקור את פירורי הבסקוויטים על הכסא, נאכל את שאריות העוגה שנשארו כאן מאתמול ויש בקרים שארבל מגדילה לעשות ועוברת למושב הקדמי. “אמא אני נוהגת!” היא קוראת באושר. ואני? זה השלב שבו גם אני נוהגת. נוהגת לאבד את סבלנותי ולהתחיל לצעוק.  ואם אני מתעקשת להעלות אותן בעצמי? מלחמת עולם. בכי צרחות צעקות בעיטות ואני מתביישת להגיד שאני בסוף צריכה להפעיל כוח פיזי כדי לקשור אותן. לא נעים לא כיף ולא כדאי, מה עוד שזה הורס לי את הבוקר. אז מה עושים במקום? טיפ שקיבלתי ממדריכת ההורים בקורס שלקחנו שפשוט עובד מצוין. לתת לילד את העצמאות אבל בגבול שמתאים לנו, כך שהוא יודע שאם יעבור את הגבול שנתנו לו אז אני אצטרך להתערב ולשלול ממנו את העצמאות הנכספת. אני פותחת את הדלתות ואומרת להן – “אני סופרת עד עשר, יש לכן עד 10 להתיישב לבד בכסאות כמו גדולות אחרת אמא תצטרך להושיב אתכן”.עובד כמו קסם כל פעם. הן מקבלות את ההזדמנות לעצמאות שהן כל כך אוהבות, וממהרות להתיישב כדי שלא אצטרך להושיב אותן. בדרך כלל שאני מגיעה לשבע הן כבר ישובות וזוכות למטר מחמאות מצידי על כמה יפה התיישבת, ואיזה גדולה את, ואיזה יופי שאמא לא צריכה להושיב אותך. כולם מורווחים. בזמן שאני סופרת עד עשר אני קושרת את ינאי (שלשמחתי טרם פיתח עמוד שדרה ורצונות משלו) ואז ניגשת לקשור אותן. חמש דקות וכולם מועמסים על האוטו ומוכנים לנסיעה לגן. הלספור עד עשר אגב עובד יפה גם כשאני בדלת הגן עם ינאי בידיים בזמן שהן מזדחלות לאיטן לעבר הכניסה ועושות בדרך ביוטופ על השבלולים שבדרך. אני סופרת עד עשר ואז נכנסת והדלת תיסגר. הן רצות במהירות וינאי מוחא כפיים ומעודד בסיפוק.

תענוג. ועכשיו אפשר להתחיל את היום.

לעוד טיפים מעולים מהורים לתאומים מוזמנים ללחוץ ולקרוא את הכתבה הבאה 

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.