5 מצבים בהם המנשא שלי הציל אותי עם התאומות

הרבה פעמים שואלים אותי באיזה דברים, מנסיוני, חובה להצטייד לקראת הגעת התאומים הביתה. אז מלבד האובייסט שזה עגלה, עריסות, בייבי סנס ושאר הרשימה הרגילה, לכל אמא לתאומים אני תמיד ממליצה להצטייד במנשא טוב. מודה שבהתחלה חשבתי שלא אצטרך מנשא מכיון שהם שתיים, ומה יעזור לי לסחוב אחת במנשא? אחרי שהן הגיעו הביתה הבנתי שטעיתי, ביקשתי וקיבלתי מתנה ללידה מנשא של בייבי ביורן.

קבלו כמה סיטואציות בהן המנשא שלי הציל אותי, כאלה שיכולות לקרות רק להורים לתאומים:

  1. להרדים לבד את שתי הבנות
    אין הורה לתאומים שלא מכיר את המצב המתסכל הזה. אני לבד בבית, שתי גורות ערות, עוד לא בגיל שהם יודעות להרדם לבד. אני יכולה לקפוץ עם אחת על הכדור אבל השניה שצורחת בעריסה שלה קצת מפריעה לאוירת השינה שאני מנסה להשרות בחדר. זו שבידיים נרגעה, אני מניחה אותה ומרימה את השניה, הראשונה מתחילה לצרוח.שמישהו יביא אקדח ויירה בי עכשיו. please.אלה רגעים שדבר ראשון אני מתחילה לבכות, דבר ראשון מרחמים עצמיים ואח”ב על זה שאני נכשלת במשימה שנתנו לי – להיות אמא לתאומות.  מה בסך הכל ביקשתי? עוד זוג ידיים? זה לא מוצר צריכה בסיסי להורים לתאומים? למזלי, אחרי שקיבלתי את המנשא זה כבר נראה אחרת. גורה אחת עליי במנשא (התחלתי להשתמש בו כשהן הגיעו לשלושה ק”ג, זה אומנם גודל פיצי אבל יש לו לולאות שמקטינות את המנשא כך שיתאים לגודל הזה) וגורה שניה בעריסה, אני טופחת סימולטנית לשתיהן על הטוסיק (טריק מהלוחשת לתינוקות שאשכרה עובד) אחת מקבלת טפיחות במנשא והשניה במיטה ואני לוחשת שששש שששש ששש ששש תוך כדי קפיצות קלות. אם מישהו היה מצלם אותי באותו רגע זה היה יכול להיות מאד מבדר. יש רגעים שאני שמחה שאני לבד. 10 דקות כאלה ושתיהן ישנות… פותחת את הקליפסים של המנשא ביד אחת ומורידה את הקטנה למיטה שלה. שתיהן ישנות. אני עולה על קצות האצבעות ויוצאת החוצה מהחדר משל הייתי טום קרוז במשימה בלתי אפשרית.ודורכת על הצעצוע הכי מרעיש בבית.
  2. מה עושים בטיפת חלב או כל מקום שעגלת התאומים לא נכנסת בו?
    בדיוק בשביל זה יש מנשא. הפעם הראשונה שנתקלתי בבעיה הייתה באולטראסאונד פרקי ירך שנשלחתי לעשות עם שחרורינו מהפגייה. הגעתי לבניין מדכא ברמת גן וחיכיתי בתור עם עוד עשר נשים שהוזמנו לאותה השעה. יעיל. הכניסה היתה בשיטת הסרט הנע – נכנסים לרופא, הוא מניח את הילדה בחוסר רגישות משווע, הילדה צורחת במשך כל האולטראסאונד והשיא – אי אפשר להכנס עם העגלה הכפולה לחדר. מה אני אמורה לעשות? להניח את השניה על הרצפה? להשאיר אותה בחוץ עם אנשים שאני לא מכירה? להפקיר את הילדה שנבדקת לבד בחדר עם דוקטור מנגלה? מזל שזרקתי את המנשא בסל של העגלה. אחת במנשא, אחת בבדיקה ואני עם שתיהן בחדר. לא ספק אחד האתגרים הגדולים בלהיות אמא לתאומים זה חוסר היכולת להתפצל לשתיים לפעמים, במקרה הזה הצלחתי להיות שם עבור שתיהן 🙂
  3. מה עושים כשיוצאים רק עם אחת מהבית?
    קלאסי. קרה לי כמה פעמים שהייתי צריכה לצאת רק עם ילדה אחת מהבית. אם זה לרופא כשרק אחת היתה חולה (למרות שהיא הדביקה את השניה תוך יממה ולמחרת אחרי לילה לבן שוב הייתי צריכה ללכת לרופא, בחייאת קצת התחשבות! תחלו ביחד וזהו!) ואם זה כשרצינו אחה”צ רגוע אז התפצלנו (כלומר רבנו ולא רצינו לראות אחד את השני לכמה שעות) ואז אסף נשאר עם אחת בבית ואני יצאתי עם השניה להתאוורר… כשזה קורה אני כמובן יוצאת עם המנשא כדי לא לצאת עם העגלה הכפולה (שהיא סוג של סמיטריילר) ובכל פעם שעשיתי את זה לא האמנתי כמה זה קל ילד אחד. נגיד כשהיא ישנה – לא צריך להרדים או לבדר עוד אחת, לא צריך להכניס ולהוציא מהסלקל שתיים, הכל פשוט יותר, מהיר יותר, קל יותר. תאומים זו מתנה אבל ממליצה בחום לצאת לפעמים עם אחד, גם אם אין סיבה טובה. תודו לי אח”כ.
  4. פיזור בגנים
    אין דבר יותר שנוא עליי מטקס הלרדת לאוטו, לקשור בסלקלים, לקפל את העגלה, להעמיס אותה לרכב (פריצת הדיסק מעבר לפינה), להגיע ליעד, להוציא את העגלה, לשחרר אותן מהסלקל, לקשור אותן בעגלה. שונאת שונאת שונאת. וככל שהן גדלות זה מלווה בתחנונים שהן ישתפו פעולה. אז כשנוסעים חמש דק לגן אני ממש מעדיפה להמנע מהסאגה הזו – בעזרת המנשא. שמה אחת במנשא ואת השניה אני מרימה בידיים ומשעינה על המותן – ככה יורדים לאוטו וככה פורקים מהאוטו כשמגיעים לגן. זריז מהיר והרבה יותר פרקטי מסיפור העגלה, כמובן עד שהתחילו ללכת ואז הכל נהיה יותר פשוט (בהנחה שהן רצות לאותו הכיוון, מה שלא תמיד קורה)
  5. בניין בלי מעלית.
    האימה הגדולה של הורים לתאומים. בחודשים הראשונים עם הבנות גרנו בדירה מתוקה בגבעתיים, בקומה שניה בלי מעלית. את העגלה לא היה מצב להעלות הביתה, אז איך עולים ויורדים עם שתיהן, תיק החתלה עמוס כל טוב וכל השאר? אז בהתחלה הלכנו על שיטת הסלקלים. כשיצאנו מהפגייה בחודש מאי כשהן שקלו 2 קג כל אחת זה עוד היה נסבל. בחום של אוגוסט כשהן נשקו לחמישה ק”ג זה כבר היה בלתי אפשרי. השארנו את הסלקלים באוטו עם העגלה ואת העליה והירידה מהבית עשינו עם המנשא. מה שכיף בבייבי ביורן זה שבניגוד למנשא בד ממש פשוט ללבוש אותו (אני ממש הסתבכתי עם הקשירה של המנשאי בד, מודה, זה לא בשבילי) התינוקת קשורה מקדימה בביטחה ומכיון שהידיים פנויות והתיק החתלה על הגב – אני יכולה להחזיק את השניה בלי בעיה.דרך אגב כשהבנות היו קטנות לא היה את הבייבי ביורן ONE שבכל הקשור לנו, ההורים לתאומים, הוא בכלל מושלם כי איתו אפשר גם לקשור את התינוק מאחור, על הגב, וככה הרבה יותר פשוט להחזיק את התינוק הנוסף מקדימה ולא צריך להשעין אותו על הצד כמו שאני הייתי עושה. יש לו עוד יתרונות, כמו רצועות רחבות יותר ורוכסנים שאפשר לשלוט בהם על רוחב הפיסוק של התינוק, וכרגיל כמו בכל בייבי ביורן הבד אווירירי ואין שום בעיה שהקטנים ילעסו אותו כמו שהם כל כך אוהבים לעשות.

    בקיצור – ממליצה בחום. מנשא הוא פריט חובה לכל הורה לתאומים, כי גם אם ממש נרצה יש לנו רק שתי ידיים ולפעמים הן צריכות להספיק גם אם יש לנו שני תינוקות. מכל המנשאים שמדדתי בייבי ביורן ענה על כל הציפיות והצרכים… וכמובן מכיון שהוא איכותי וכביס הוא איתנו כבר שלוש שנים וממשיך איתי גם עכשיו עם ינאי הקטן.

    זה לא עוד זוג ידיים אבל זה לא רחוק מזה 🙂

    שלכם
    קרן

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יש לכם מה להגיד? זה המקום

לא רשומים?

רוצים לקרוא את הכתבה?
זה רק להורים לתאומים ושלישיות (:

הירשמו (זה ללא עלות!! ) כדי ליהנות מעוד המון כתבות, טיפים ומידע חשוב=
החל משלב ההריון, הלידה, תינוקות , פעוטות וילדים גדולים.
וגם – מתכונים, מבצעים, מלאאאא מוצרים, מה הורים לתאומים מספרים…ועוד.